הבלוג מארח - אלכסנדר וויט, בימאי הצילום של 'תלמה ולואיז', ג'ימס בונד ועוד...

והפעם, אני שמחה לארח את אלכסנדר וויט - (Alexander witt) במאי וצלם הוליוודי. בימים אלו

מביים את צילומי האקשן  בסרט החדש של ג'ימס בונד, שאגב, ייצא למסכים בנובמבר השנה.  את

אלכס פגשתי לראשונה לפני 10 שנים בצילומי הסרט 'קזינו רויאל' בבהמס ומאז אנחנו חברים

טובים. אז בטח אתם מתים לדעת איך נערת כפר כמוני פגשה בבימאי הוליוודי ( חתיך..) ? מה

הקשר שלי לג'ימס בונד? ומי בכלל הזמין אותי לאיי הבהמס? ואיך כל זה מתקשר לנשים בנות 40

פלוס? יאללה בואו נתחיל... מבטיחה לכם, יהיה מעניין...

אלכס בצעירותו

בכל זה 'אשמה' חברתי הלונדונית, אליסון, שהתחתנה עם ג'קו, שגם הוא צלם הוליוודי,ג'קו

מצלם עם אלכסנדר וויט סרטים רבים. ג'קו תמיד דואג ליידע אותנו איזה סרט הוא מצלם ובאיזה

לוקיישן, ואם מסתדר (לרוב, זה מסתדר..) לזהבה ולי אנחנו מצטרפות לאליסון (לעולם לא נוטשים

חברה טובה!!) ונוסעות לבקר אותם  בעולם הסרטים.

את אלכסנדר פגשנו במקומות שונים בעולם ולאחרונה,לפני כחודש, ברומא היפהפייה.  הוא אדם

מקסים,מכובד, מקצועי, מוערץ, מסתורי, מרתק, רווק מושבע, חתיך הורס, אוהב את החיים, אוהב

נשים, אך בעיקר ויותר מכל אוהב את העבודה שלו. כן, הוא בהחלט וורקוהוליסט מוצהר.

אלכס נולד ביולי של שנת 1952 בצ'ילה ובגיל 4 עבר עם משפחתו למקסיקו. בגיל 7 החל לעשן בסתר

סיגריות ובגיל 14 שקיבל אישור מהוריו לעשן, הפסיק.

הראיון עם אלכסנדר היה מרתק, דיברנו כמעט על הכל, על החיים, אהבות, אמונות, ערכים,

משפחה, נשים ועוד.. והנה מה שבחרתי לגלות לכם:

תמונה עכשווית מהראיון ברומא

מיכל: איך ומתי התחברת אל עולם הסרטים?

אלכס: בגיל 13 צפיתי בסרט טובי טיילור, סרט של וולט דיסני, התאהבתי בילדה בסרט שהייתה גם

היא בת 13, רציתי כל כך לפגוש אותה והאמנתי שהדרך היחידה לפגוש אותה היא להיות שחקן.

סיימתי בית ספר תיכון, לא רציתי ללמוד יותר. עם חלום בלב, רצון עז להיות עצמאי ו 500 דולר

שהביא לי אבי טסתי לניו יורק ומשם התגלגלתי. עבדתי בגרמניה בחברה שמייצרת מצלמות,

עברתי לאנגלייה ושם עבדתי כדוגמן, עשיתי כסף. שיחקתי גם בכמה סרטים ובשנות ה70 עבדתי

כעוזר צלם ובהמשך כצלם. הכרתי הרבה אנשים חשובים בעולם הסרטים ואחד מהם במיוחד עזר

לי להתקדם לתפקיד של בימאי צילומי אקשן בסרטים (Second Unit Director) .

מיכל: תוכל להזכיר כמה מן הסרטים בהם היית בימאי צילומי האקשן

אלכס:   'תלמה ולואיז' (1991), צ'פלין (1992), ספיד(1996), גלדיאטור (2000) חניבעל (2001), קזינו

רויאל(2006), רובין הוד (2010), מלך מצרים (2010), סקייפול (2012), הרקולס (2014).

אני הכי התרגשתי לגלות שאלכס צילם את 'תלמה ולואיז', אחד הסרטים האהובים עלי.

אלכסנדר ביקר גם בישראל בשנת 1984, כאשר צולם הסרט: Little Drummer Girl , הם צילמו בתל

אביב, ירושלים ומצדה.

מיכל: מה הכי מרגש אותך בעבודתך כבימאי צילום?

אלכס: אני אוהב לנדוד, הנסיעות בעולם מרגשות אותי, כסף לעולם לא הניע אותי, העבודה

והאנשים שהכרתי ואני מכיר הם אלו שהניעו ומניעים אותי.

מיכל: מן הסתם עבודתך דורשת ממך חיי נדודים בלתי פוסקים וקשה מאוד להקים משפחה

בתנאים אלו, ובהחלט אפשר להרגיש בדידות, האם אתה מתחרט שלא הקמת משפחה?

אלכס: ממש לא, אני בהחלט וורקוהליסט ואני שמח בחלקי, העבודה היא בעדיפות ראשונה אצלי

ואחר כך כל השאר. לא מעוניין להכנס לתוך מערכות יחסים ארוכות שממילא ייגמרו. מערכת

היחסים הכי ארוכה שחוויתי הייתה שנתיים וחצי.

מיכל: עם השנים, אנו נתקלים בסוגים שונים של בני אדם ובכלל בעולם הסרטים פוגשים את

ה'טובים' ואת ה'רעים', בוא תשתף אותנו עם התובנות שאספת עם השנים מחוויות שונות שחווית

ואנשים שהכרת.

אלכס: אני אדם מאוד אופטימי, מציאותי, יודע את מקומי, לא מתרגש מדברים מהר מידי. למדתי

שכאשר אנשים אומרים משהו הם לא תמיד מתכוונים לזה, למדתי לא לצפות לכלום.  אני מאוד

מכבד כנות.

מיכל: והשאלה שעולה לי כעת בראש, האם אתה מאמין באלוהים?

אלכס: הוריי היו פרוטסטנטים, הם האמינו באלוהים, אני לא מאמין באלוהים, אני מאמין

בעצמי,אני מאמין בדברים שאפשר לגעת בהם ולראות אותם.אני סומך על עצמי.

מיכל: אתה בן 63 נראה כמו 40, חתיך ובלי כרס, מה הסוד שלך, גלה לנו..

אלכס: ניסיתי הכל בחיים וכבר שנים רבות אני בעד הרגלים טובים ובריאים. אני מתאמן, משתדל

לאכול בריא, אני מקשיב לגוף שלי, לא מעשן. קם כל בוקר (או לילה) לעבודה בחיוך, לעולם לא

אומר לעצמי: אני עייף.. אני נהנה ממה שאני עושה וזה כנראה הסוד!!

מיכל: אמרת שאתה אוהב נשים ואני בטוחה שאין לך בעיה בתחום, אתה צ'ארמר אמיתי, האם

אתה מעדיף נשים מבוגרות יותר או צעירות?

אלכס: אני אוהב נשים! נשים מרתקות, נשים חכמות,עצמאיות, מצחיקות, מעניינות

וקלילות ..

מיכל: אם כך אתה אוהב אותי... חחחח

אלכס: אני בהחלט אוהב את האישיות שלך...

את אלכס אני מכירה כבר 10 שנים ואנחנו באמת חברים אפלטוניים ממש טובים, שנפגשנו

לראשונה בבהמס, הם הזמינו אותנו לאתר הצילומים של ג'ימס בונד, זה היה במקום מהמם מול

הים, היה שם כסא ועליו כתוב : במאי, אלכסנדר וויט. התיישבתי עליו, כולם בהו בי, ורק בארוחת

הערב הסביר לי אחד הצלמים שאף אחד לא יושב על הכסא של אלכס, אמרתי לו: "ואני ישבתי

ותראה, לא קרה לי כלום", הוא צחק וגם אלכס.  ומאז ועד היום כשאנו נפגשים, אנחנו לא

מפסיקים לצחוק ולעשות שטויות כמו שני 'באדיז' שיושבים על בירה.

מיכל: בוא תאמר לי מנסיונך האישי, מהו ההבדל המהותי בין נשים צעירות בשנות ה20 שלהן לבין

נשים מבוגרות יותר, בנות 40 פלוס ?

אלכס: נשים מבוגרות בהחלט יודעות מה הן רוצות, הן עצמאיות יותר, רציניות יותר, אוהבות את

הנוחות, תחומי ההתעניינות שלהן שונה מאלו של הצעירות. הצעירות יותר תלותיות, אך הן יותר

הרפתקניות. בוא נאמר שעם אישה מבוגרת אני לא אצא לקמפינג, הן מעדיפות בתי מלון מפוארים.

מיכל: מה אתה יכול לספר לנו על ג'ימס בונד החדש..

אלכס: הסרט יותר מזכיר את סרטי ג'ימס בונד הישנים, של פעם. הסרט מאוד מרגש ואני בטוח

שכולם יאהבו את האקשן והדרמה שבו, הוא מצולם במקומות אקזוטיים כמו אוסטרייה, האלפים,

רומא היפה, מקסיקו והמדבר של מרוקו.

מיכל: ולסיום, אלכס, האם יש חלום, חלומות שאתה רוצה להגשים?

אלכס: אני מאוד אוהב ספורט אתגרי ובכלל דברים מאתגרים. יש דבר שהייתי רוצה לעשות והוא

לנסוע לבד לבוליביה באוטובוס .

נאחל לאלכס בהצלחה והוא ממליץ בחום, גם לנשים,לצפות בסרט החדש של ג'ימס בונד שייצא

למסכים בנובמבר השנה.


אז, לקחתי פסק זמן וראיינתי את אחד מבימאי הצילום המצליחים בהוליווד.. בשבועיים הקרובים מחכים לי עוד שני ראיונות עם נשים מדהימות שהצליחו בכוחות עצמן להקים עסק ולהצליח, על הסוד שלהן להצלחה נשמע בקרוב...
הכניסו את המייל שלכם פה בבלוג בעמודה הימנית וקבלו פוסטים ישר אליכם למייל..
נשיקות ואהבה
מיכל

5 מסעדות שוות ברומא בעקבות ג'ימס בונד...

רומא, רומא, רומא.. יושבת לה באלגנטיות על גדות נהר הטייבר. יפהפיה אמיתית,אי אפשר שלא להתאהב בה ממבט ראשון. היא מסעירה ונחשקת, חושנית ונושמת, ערה ותוססת. עשירה במלוא מובן המילה והיא צועקת את זה. היי, להזכירכם היא בירתם של הקיסרים הרומיים ומשכנה של האימפריה הרומית העתיקה שבין היתר החריבה ובזזה את בית המקדש השני (אבל סלחנו מזמן..).

כמה יופי, הוד והדר במקום אחד, הרחובות הגדולים, הסמטאות, בינייניה המפוארים, הפיאצות, המזרקות,המדרגות, הוותיקן, הקולסאום, המוזיאונים. רומא היא מקום שחוזרים אליו שוב ושוב ועוד לא אמרתי כלום על קניות.

ואני זכיתי לבקר בה בפעם הראשונה לפני 10 שנים עם בן זוגי וילדיי ובחיי שהם זוכרים את הפיצה הכי טעימה שאכלו מימיהם "נו, אמא, ליד המזרקה היפה שזרקנו לתוכה מטבעות והבענו משאלה..." . כמובן המזרקה המפורסמת בפונטנה די טרווי  Fontana Di Trevi, המזרקה נמצאת בשכונת טרווי ומכאן שמה.


וזו הפעם השנייה שלי ברומא, ביקור קצר של 4 לילות, טעימות מהכל.. הפעם, הגעתי בעקבות בעלה המקסים של חברתי אליסון מלונדון, שמלבד זה שהוא מקסים הוא גם צלם הוליוודי. הם הגיעו לעיר לצלם חלק קטן (אקשן) מן הסרט החדש של ג'ימס בונד שייצא למסכים באוקטובר השנה.

בעיקר, טיילנו ברחובות העיר, טעמנו קצת מצילומי הסרט וטעמנו הרבה מהמסעדות שנחשבות למסעדות של המקומיים. רומא מלאה במסעדות ובתי קפה, טובים יותר ופחות ובל נשכח שבסופו של דבר מדובר בטעם המיוחד והאישי של כל אחד ואחת מאיתנו.. אבל, למרות כל אלו 5 המסעדות הבאות שביקרנו בהן היו טעימות ונפלאות במיוחד , על זה הסכמנו כולנו פה אחד:

Ai Tre Scalini

Via Panisperna 251, Rione Monti, rome

הגענו לרומא בשישי אחר הצהריים ואכלנו שם ארוחת ערב מוקדמת, המקום היה מלא (בשבילי זה תמיד סימן טוב!) האוכל היה מעולה, המלצרים מקסימים והאווירה כייפית וקלילה. חזרנו למסעדה הזו בלילה האחרון שלנו ברומא, המסעדה הייתה מלאה במקומיים והייתה רשימת המתנה, חיכינו מחוץ למסעדה עם כוס יין שהזמנו וקישקשנו עם האיטלקים המצחיקים. אני ממליצה להתקשר ולהזמין מקום מראש.
המנות שם משתנות כל הזמן חוץ מכמה מנות דגל שבזכותן, לדעתי, חוזרים למקום הזה שוב ושוב ואם אתם שם ואתם אוהבים, נסו את פאי הארטישוק, את החציל (עם עגבניות וגבינה) ואת סלט הקוסקוס. ואגב, ברחוב זה ממש, מחוץ למסעדה, צילמו אחת מהסצינות לסרט ג'ימס בונד החדש.

Ginger

Via Borgognona 43/44 00187 Rome

המסעדה ממוקמת באחת הסמטאות היפות שקרובות לפיאצה די ספנגה.  במסעדת ג'ינג'ר ישבנו לאכול צהריים. היא מעוצבת בטוב טעם, מודרנית,אלגנטית, צעירה ותוססת.גם בה רשימת המתנה ארוכה ומלא מקומיים (שווה להמתין בהחלט). המטבח מציע באגטים טריים עם מילוי של בשר או גבינות מסביב לעולם, סלטים טעימים, מיצי פירות טבעיים, ואפילו תה אורגני. אני אכלתי ספגטי 'פשוט' ברוטב עגבניות, בוא נאמר, מבין הטעימים שטעמתי בחיי. ספגטי 'אל דנטה', עשוי בדיוק במידה הנכונה. 

Crispi 19

Via Francesco crispi 19 Rome

חגיגה קולינרית לאוהבי מאכלי ים. המסעדה ממוקמת באזור שבין המדרגות הספרדיות לבין פונטה די טרווי, המזרקה המפורסמת. כאשר נכנסים למסעדה אפשר ממש להתבלבל ולחשוב שבטעות הגענו למקום הלא נכון. הכניסה מאוד צרה וריח מאכלי הים יכול להיות חזק מידי.  המסעדה ממוקמת במבנה עתיק,היסטורי, מחולקת לחדרים גדולים וקטנים עם וילונות, אווירה קצת כבדה. (ומנגינת הטיטניק ברקע הייתה דיי מדכאת) אך כל העיניין הזה הפך לשולי ביותר כאשר טעמנו מן האוכל, הכל היה פשוט טעים וטרי, ממש התענגנו. ועם הקינוחים ממש עפנו.. המלצר המבוגר שלנו היה אדיב, מצחיק ונחמד. סלט הארטישוק היה מעדן וכמוהו גם פאי התרד. הדג שאכלנו היה מעולה (סי בס). במסעדה מגישים גם מבחר של בשרים.
בחדר שבו ישבנו היה אקוריום גדול עם מבחר רב של יצורי המים השונים, הלובסטר ישב ממש מאחוריי. למזלי, ממש לידי ישבו ג'קו, הצלם המוכשר ואלכס, בימאי הצילום של ג'ימס בונד.  ואני הרגשתי דיי בטוחה .. חה חה חה..

Osteria della Vite

Via della vite 96 - 97 Rome

מסעדה נעימה וחמה, נמצאת באחת הסמטאות הקרובות למדרגות הספרדיות ולפיאצה די ספנגה. אווירה ביתית מאוד, המארחת באמת שמחה לראותנו, אחלה הרגשה. כך היא קיבלה את כולם. המלצר היה מצחיק ודאג שנקבל את האוכל במהרה מפני שהיינו רעבים מאוד. והשף בכבודו ובעצמו ניגש אלינו לוודא שהכל טעים לנו. ובכן, כל מה שהזמנו היה טעים. הפוקצ'ה, הפיצה הדקה עם פיטריות וזיתים שחורים, הפסטות,סלט הקפרסה, טעם איטלקי משובח. והיין גם הוא מעולה.

Sora Margherita

Piazza della Cinque scole 30 00186 Rome

המסעדה הזו הייתה ברשימה שלנו. לצערנו, לא הספקנו להגיע אליה. אני הייתי בה עם הילדים לפני 10 שנים והפסטות זכורות לנו לטובה. טוב, זה ברור לי שאהיה בה בביקורי הבא ברומא. היא נמצאת ברובע היהודי The Jewish Ghetto. מסעדה קטנה שאפילו אין לה שלט , אפשר לזהות אותה על פי התור הארוך של המבקרים מחוצה לה. .חובה להזמין מקומות מראש והתשלום הוא אך ורק במזומן. היא תמיד מלאה ולכן למלצרים אין זמן לפלרטט עם האורחים. המפות על השולחנות הן מנייר וגם התפריט כתוב על נייר פשוט, בצבעים. ובכל זאת מה מיוחד בה? נו, כמובן המנות המיוחדות שהיא מגישה, כמו הפסטות שטעמן הוא טעם של עוד, מנת הארטישוק שטעמה נפלא ועוד..

ב ת א ב ו ן !!!

בכתבה הבאה אכתוב על הראיון הבלעדי שערכתי עם במאי הצילום של הסרט ג'ימס בונד החדש שקטעים ממנו מצולמים בימים אלו ברומא.

אם תרצו לקבל פוסטים עתידיים שלי, הכניסו בבקשה את כתובת המייל שלכם בראש העמוד בצד ימין..
באהבה
מיכל

כך למדתי להכין אורז ביריאני בדרום הודו...

מקורו של הביריאני בפרס, הוא הובא לדרום הודו על ידי סוחרי תבלינים ערבים.

ההודים קוראים למנה הזו Vegetable Biryani - ירקות ביריאני, שזה בעצם אורז עם ירקות, פשוט

תענוג לחיך..האוכל ההודי עשיר בתבלינים, טעמים וריחות ואני אוהבת אותו הכי חריף שאפשר

(תימנייה,והבת של אבא שמכין את הסחוג הכי טעים בעולם). אחת מן החוויות הטובות שלנו

בהודו הייתה שיעורי הבישול. הגענו לטאקאדי  (קרלה, דרום הודו) שנקראת גם פרייר ושם פגשנו

את שריל שעורך שיעורי בישול בביתו, הוא מקסים, אדיב, מצחיק ומבשל סוף הדרך.. טעים וחריף

כמו שאני אוהבת. (טוב, לא חייב חריף, פשוט לא מוסיפים את הצ'ילי..) .

אני רוצה לשתף אתכם במתכון הזה, שהוא האהוב עלי, אפשר לאכול אותו כתוספת לעוף או כבש

או כמנה בפני עצמה, הוא עשיר בירקות וביחד עם האורז והקארי זו פשוט חגיגה.

יאללה לעבודה - השולחן שחיכה לנו עם כל הירקות הטעימים

ירקות ביריאני

מצרכים:

2 כוסות אורז בסמטי

4 כוסות מים

2 כפות שמן קוקוס

1 כוס בצל קצוץ

1 כף פלפל ירוק (רק אם אוהבים חריף)

1 כפית אבקת ג'ינג'ר

1 כפית שום כתוש

1/2 כפית פפריקה חריפה או מתוקה

1/2 כפית כרכום

2 כפיות גאראם מסאלה

1/2 כוס עגבניות

1/2 כוס תירס גמדי (חתיכות של כ 1 ס"מ)

1/2 כוס גזר (חתיכות של כ 1 ס"מ)

1/2 כוס כרובית (פלחים קטנים)

1/2 כוס אפונה ירוקה (קפואה)

 פלחי ברוקולי - לא מופיע במתכון אך הילדים אוהבים את זה.

1/4 כוס אגוזי קשיו

מלח לטעם

1/4 כוס של עלי כוסברה, נענע ובצל מטוגן

אופן ההכנה:

1) שוטפים את האורז ומבשלים אותו בסיר עם חצי כפית מלח ו 4 כוסות מים עד שהמים מתאדים.

2) מערבבים את האורז עם שמן הקוקוס ושמים בצד.

3) לחמם את השמן בסיר גדול ונמוך,לטגן את הבצל עד שישחים, להוסיף ג'ינג'ר,שום ופלפל ירוק.

4) להוסיף פפריקה, כרכום וגאראם מסאלה, לערבב דקה ואז להוסיף את העגבניות, הירקות, אגוזי

    הקשיו ומלח, לכסות את הסיר עד שיתרככו הירקות. (בערך כ 10 דקות על אש נמוכה).

5) לערבב את האורז עם הירקות.

ב ת א ב ו ן 

זו הייתה חווית בישול נפלאה, חתכנו, קלפנו, ערבבנו, הקפצנו, צחקנו, צילמנו ואכלנו.

מנוחת המבשלים

שריל היקר אירח אותנו בביתו והרגשנו בבית, סדנאות הבישול שלו מומלצות ביותר.  הוא מכין אוכל הודי שמיוחד לדרום הודו, אם אי פעם תגיעו לטאקאדי אתם חייבים להשתתף באחת מסדנאות הבישול שלו ותמסרו לו ד"ש ממני.

שריל היקר והמצחיק עם בנו

משפחתו המקסימה של שריל

בטאקאדי תמצאו חוות רבות של תבלינים, זה המקום לרכוש תבלינים טריים, לארץ ניתן להביא אך ורק תבלינים יבשים.

שדות התה של מונר - דרום הודו

   הנסיעה מקוצ'ין למונר ארכה כ5 שעות, תבינו, כולה 150ק"מ. בדרך פתלתלה מלאה בסיבובים

   (שגורמים לבחילות..) ועם המון שמחה והתרגשות בלב נסענו למקום שמעולם לא היינו בו!!!

   סוריש הנהג החביב שלנו נסע בזהירות, זהירות של הודים, כן? עקף מכוניות ואוטובוסים מימין

   ומשמאל, והם כולם צופרים וצופרים, ןהצפירות הופכות להיות מנגינת הרקע שלנו בדרכים. ואני

   מסתכלת רק לצדדים, "אל תסתכלי קדימה.." אמרה לי זהבה. לא קדימה, חלילה!!! זה לא יאמן

   איך מייד מתרגלים. ובדרך הזאת שנסענו ראיתי את הבלאגן, הלכלוך בצידי הכבישים, העוני

   בכפרים, אוטובוסים עתיקים מלאים באנשים, ריח של דגים, פחוני דוכנים והמוני ילדים. ובין כל

   אלו מבעבעת לה הפשטות היפה, הנסבלת, הכמעט בלתי נתפסת של המציאות הזאת האחרת.

   או שאתה מתחבר אליה או שלגמריי לא, נראה לי שאין באמצע.

        ופתאום, התפאורה מתחלפת ולעיננו הנפעמות מתגלים מרבדים מרהיבים של שיחי תה הפרושים לכל 

        עבר ומכל עבר, וזה נמשך קילוטרים רבים וארוכים ואני רציתי לעצור ולגעת, להתגלגל ,להריח, לטעום.

       ומרחוק הבחנו בקוטפות התה, מייד ביקשתי מסוריש שיעצור, שאוכל לצלם (הוא כבר התרגל לשגעונות    

    שלנו, אך נראה לי שעשינו לו שמח בלב..). ואני הבחנתי בפירצה בגדר, הסתכלתי למעלה אל אלוהים שלי      

    ואמרתי:  "תודה לך", איך שאני אוהבת אותך.."  "ועכשיו" אמר לי אלוהים, "זו עבודה שלך, אומץ ילדה..",

       הכנסתי את ראשי בפירצה, חייכתי חיוך ענקי ואמרתי לכולם: "נמסטה" והמשכתי לתקשר בתנועות 

       ידיים, תחילה הן בהו בי, לא מבינות מה אני רוצה מהן, עשיתי תנועה של צילום ושלחתי נשיקה באוויר 

       והן החלו לחייך, נכנסתי!! בעיקר צחקנו וצילמנו.. היה כייף אדיר, בחיי שהייתי נשארת שם איתן וקוטפת 

       המון עלים של תה וממציאה שפת ידיים הודית ומדברת איתן. 

      המשכנו בדרכנו אל מוזיאון התה המפורסם ביותר במונר, להפסקת תה, Tea Time (כמו שאומרים 

      הבריטים ששלטו פה שנים רבות) . 

 הכניסה למוזיאון עלתה 100 רופי, 6 שקלים בערך.. ואם אין לכם עודף, חבל לכם על הזמן, אין עם

 מי לדבר, למזלנו מצאנו, אחרת לא נראה לי שהיה אכפת למוכר הכרטיסים שנחזור לאיפה שבאנו..

 חחח.  טוב, אי אפשר לצפות מכולם שיהיו נחמדים. אה קיצר, עודף, מאוד חשוב בהודו.

 במוזיאון, מקרינים סרט על ההיסטוריה של מונר וגידולי התה, היה מרתק!!! המון מכונות, כולן

 ידניות להכנת התה וכן, יש שם חנות שבה אפשר לקנות את כל סוגי התה וגם לשתות כמובן.

 תפס אותנו איזה הודי חמוד, שאל אם אנחנו רוצות שיצלם אותנו, עוד לא הספקנו לומר יאללה

 בסדר, הטלפון היה בידו והוא החל לביים אותנו ולצלם ולצלם, הצחיק אותנו עד דמעות.. זרמנו

 איתו והזרמנו לו טיפ..

 
   




    


    
   

  אל המלון המדהים שלנו Bluckberry Hills הגענו עייפות אך מרוצות. יאוו אלוהים, כמה יופי במקום אחד.

  החדר שלנו, הוא זה שבתמונה, קומה ראשונה, נוף עוצר נשימה.

תסתכלו על הנוף הזה. המבנה בצד שמאל, בין העצים הסבוכים, זו המסעדה,לא מעלף את 

החושים? רוגע, שלווה והמון אהבה.. במקומות כאלו, תמיד אני חושבת לעצמי, איזה ברת מזל אני, 

לטעום מכל היופי הזה..

 

















  אחרי יום מעייף בשדות התה (לא ממש..), החלטנו להתפנק בספא. ואני רוצה לומר לכם, קרלה היא לא 

  המקום למאסאג'ים, אכזבה גדולה!!! אך מי צריך מסאג' עם כזה נוף? מה שבאמת היה מעייף זה העלייה 

  והירידה אל החדרים, אין מעליות בג'ונגל.. :)

  התלבשנו והתגנדרנו וירדנו למסעדה, אווירה קסומה, רצינו כל כך לשתות יין טוב..

  אז רק שתדעו לכם, לא בכל בית מלון מגישים יין, הרבה הודים לא שותים יין, זה לא בשגרה שלהם 

  בכלל. אך הם מאוד נחמדים ובהחלט מאפשרים להביא יין אל המסעדה אז הייתה לסוריש 

  משימה, לחפש לנו מקום לקנות בו יין טוב.  וזו סוגייה בפני עצמה, יש חנויות מיוחדות מטעם 

  הממשלה ורק בהן ניתן לקנות אלכוהול ולעולם לא תראו בהן נשים. אנחנו נחשבנו בעיני סוריש 

  לאמיצות והרפתקניות ואולי גם קצת סוררות חחחח.

המסעדה 

הארוחה הייתה טעימה פלוס, לא בטוחה אם כבר סיפרתי לכם על הרומן שלי עם האוכל ההודי 

שהתחיל בלונדון ונמשך עד עצם היום הזה. משוגעת על אוכל הודי חריף. לא השארנו כלום 

בצלחת..

" זוהי הודו ילדה זוהי הודו..." יש בה את הקסם שלה המיוחד ונראה שאף אחד לא ייקח לה את זה. 

זוהי הודו ילדה זוהי הודו.. קוצ'ין

אלוהים שלי יקר, נמסטה לא עדכנתי אותך מאז יום כיפור. ב29/1/15 נחתתי בקוצ'ין, יום הולדתי.

הגעתי אל אחת מחלקות האדמה המדהימות שלך.. אין לי ספק שאתה פה בכל מקום, מה רבו

מעשיך ופלאיך, נעתקה נשמתי!!! המציאות האחרת הזו, הריחות (הטובים והפחות..), הצבעים,

הפשטות, הצניעות, התמימות, טוב הלב, מכל אלה יש פה בשפע. מקומות רבים פראיים שרק ידך

נגעה בהם ולא ידינו, האנשים. נראה כי לתחרות אין פה מקום, אנשים עסוקים כל כך לפרנס

ולחיות. נראה כי הזמן פה עצר מלכת בזמן שאנו רצים ורצים.. ואני בכל מקרה מצאתי את חלקת

האלוהים שלי פה בספא הנהדר הזה, במלון OLDLIGHTHOUSE HOTEL שבו כל הצוות רצה רק

לפנק ולפנק, תודה לך אלוהים, היה לי יום הולדת נפלא!!!

 
   לא יכולנו לבקש מלון טוב יותר ומקסים יותר להתחיל את הטיול. האוכל, האנשים, הנוף,

   המיקום,הכל היה פשוט מושלם, בחיי. אנשים מקסימים הקוצ'ינים ואני ידעתי זאת עוד מזמן,

   עוד מימי בית הספר. בכיתה ט' היה לי חבר קוצ'יני, חתיך הורס ויפה גם מבפנים(בכל זאת, לא

   הייתי  כזו שטחית). התרגשתי כל כך, שהגעתי למקום מוצאו. הוא היה האהבה הראשונה שלי

   והוא נפטר במפתיע ושבר לי את הלב לרסיסים. ופה בקוצ'ין, לראשונה הרגשתי רטט בלב, עצב

   מהול בשמחה.חיבור בלתי מוסבר, שלחתי לו אהבה ואת החום שהעניק לי המקום הזה.

 


 
   בערב השני, אכלנו במסעדה שהייתה במרחק של 2 דקות הליכה מהמלון, מסעדת Oceanos,

   מסעדה של מאכלי ים שכמובן גם מגישה עוף, היה לנו טעים, טעים בטירוף. וכשקיבלנו את

   החשבון לא האמנו למראה עיננו, 880 רופי, מה? בערך, 55 שקלים.

  בדרך כלל, כאשר מגיעים למקום חדש, משתדלים להגיע לכל האתרים והמקומות המומלצים

  והמיוחדים לאותו המקום. אני, במקומות חדשים תמיד הולכת עם התחושה שלי, כמו כלב מתוק

  שמרחרח ומחפש את ייעודו, כך אני!!! מוותרת בקלות על מקומות מתוירים ונמשכת למקומיים.

  אתם לא יודעים מה יכולה לעשות לי מכולת ישנה, עתיקה, בפינה נידחת. ואני כל כך שמחה 

  ששותפתי לטיול, חברתי המדהימה זהבה, הרגישה בדיוק כמוני. וביום הסיור שלנו בקוצ'ין, עצרנו 

  בגלריה קטנה ומיוחדת, שמשכה את עיניה של זהבה, Namasthe Art Center נכנסנו והתאהבנו, 

  בבעלת הגלריה (שהיא האמנית בכבודה ובעצמה, ויקטוריה, אישה מקסימה) וביצירות שלה. 

  נשארנו שם כמעט שעתיים, דיברנו, שיתפנו, צחקנו, הצטלמנו, אפילו קראנו כמה מן השירים    

  שהיא כתבה ואני כל כך התרגשתי שהיא נתנה לי את ספר השירים שלה. ויקטוריה גדלה בטמיל

  נאדו, כפר ירוק מכוסה בשדות אורז ותה וכל יצירותיה מושפעות מחיי הכפר. בילדותה, השתמשה

  בעלים ובאבקות פרחים בכדי ליצור. נשים, טבע ומסורת משכו אותה ליצור מגיל צעיר מאוד.

  ויקטוריה מציירת נשים, המון נשים בכל מיני צבעים. היא עבדה שנים כעובדת סוציאלית בקוצ'ין

  והגיעה לתובנות עמוקות על תלאותיה של האישה והילד ואלו גם השפיעו על יצירותיה.

הצטלמתי עם ויקטוריה על רקע ציור שלה, 'החברות', כל כך אהבתי אותו ואני בטוחה שיום אחד

הוא יהיה חלק מביתי. הציורים שלה מאוד עמוקים, צבעוניים ומלאי תקווה ואופטימיות.

המשכנו לסייר בעיר קוצ'ין עם הנהג המסור שלנו סוריש, שאגב, ליווה אותנו צמוד עד סוף הטיול.

קוצ'ין, היא עיר נמל, שנייה בגודלה במדינת קרלה, ואם אתם מגיעים אליה תתעקשו להשאר

בפורט קוצ'ין, אזור הנמל,הוא יפהפה, תוכלו להנות מהמראה המרהיב של רשתות הדייג הסיניות

ולצפות בדייגים משים את הדגים מן המים. השקיעה היא מבין המרהיבות שראיתי בחיי. נכון, אין

בה את המראות שאנו רגילים אליהם, אך היא מרתקת והאנשים בה כל כך מקסימים עם לב רחב  

ותווי פנים הכי יפים בכל רחבי קרלה.






























ממש צמוד לרשתות הדייגים בנמל, ישנו שוק מקסים ובו מוכרים בין היתר את הדגים הטריים

שיוצאים היישר מן המים, טרי, טרי!!  וממש קרוב לשוק ישנה מסעדה, מסעדת מרינה, אליה תוכלו

להביא את הדגים שקניתם בשוק ולבקש שיכינו לכם אותם איך שאתם אוהבים. אני לא ביקרתי

במסעדה זו,מפני שלא העזתי לקנות אוכל בשווקים (חוץ מתותים טריים) רק שמעתי ממטיילים

שפגשתי שחוו את החוויה והיה להם מקסים.

התחנה הבאה שלנו היתה, תיאטרון קאתאקאלי  Folklore Cutural Theatre , קאתה = סיפור וקאלי =

הצגה. תיאטרון מסורתי המציג את מחול הדרמה המפורסם של קרלה.  התיאטרון מציג סיפורים

על שדים ואלים, את המאבק בין הטוב לרע, שלעולם לא מסתיים.

הגענו לתיאטרון בשעה 18:00 וצפינו בשני שחקנים על הבמה שהתאפרו והכינו את עצמם להצגה.

זה היה דיי מעייף ואפשר בהחלט להגיע ב 18:30 ולחסרי הסבלנות כמוני,  ב18:45. רק קחו בחשבון

שלא תשבו מקדימה,מפני שמקומות אלו ייתפסו על ידי אלו שמגיעים בזמן.  ההצגה כללה שני

שחקנים, מתופף אחד ומספר שמלווה את כל העלילה. היה מאודדד מעניין.

השחקן המוכשר הזה, הציג הבעות פנים שגרמו לנו לצחוק. עוד לא הספקנו לנחש מהי הבעת

הפנים וכבר המספר הנאמן הציג בפנינו אותה. זהבה ואני בהחלט היינו צריכות תוספת זמן. 

 בכל טיוליי בעולם ולכל מקום אליו אני מגיעה,תמיד אני מחפשת איזה שריד של יהדות ובמיוחד

'בית כנסת' . האם אני רוחנית? לא יודעת! יש לי המון מצבי רוח חחח האם אני דתייה? לא!! איני

דתייה או חילונית, אני מה שאני!! יש לי חיבור חזק למי שאני ולאלוהים שלי, אני מרגישה שהוא

איתי בכל מקום, אז מה נראה לכם,יש לזה שם? אני בהחלט מזהה ומתחברת לאנשים טובים

באמצע הדרך, בלי הבדל, דת, גזע, צבע או מין.

אז הגענו ל JEW TOWN , הרובע היהודי בקוצ'ין. בעבר היתה קהילה יהודית גדולה שמילאה

תפקיד חשוב בעסקים ובכלכלה של העיר.רוב יהודי קוצ'ין עלו לישראל בשנות ה50, כיום נותרו

יהודים בודדים. ברובע היהודי, סמטה צרה המלאה בחנויות של עתיקות, ג'ודאיקה, תכשיטים ובדי

משי ופשמינה משובחים. המוכרים עלולים להיות קצת מציקים, אך אם לא תרצו להכנס לחנות

מסוימת נפנפו אותם בעדינות. אנחנו נכנסנו לחנות קטנה ומדליקה, קניתי שתי טבעות מדהימות

וממש בזול, אפשר להתמקח איתם!!! מכירים את הפתגם : בהודו תהיה הודי..  אני בתחילת

המסע שלי ממש לא הייתי הודית, במיוחד לא בהתמקחות על מחירים. תמיד הפכתי את הרופי

לשקלים ואמרתי לעצמי: "אני לא מאמינה, זה גרושים.." ,  לקח לי כמה ימים להפוך להודית

ונגמרה עונת הפיכת הרופי לשקלים, חשבתי רופי ושילמתי רופי ואת 'לא נעים' השארתי בקוצ'ין.

בסוף הסמטה נמצא בית הכנסת פרדסי, Paradesi Synagogue, בית כנסת עתיק שנבנה בשנת 1586,

לצערנו הרב, בית הכנסת היה סגור (שוב, לא עשינו שיעורי בית כמו שצריך, אתם תעשו!!!), 

בהחלט נהנתי מהשוטטות ברובע היהודי ובכלל באזור המקסים הקרוב לרובע, המלא בחנויות

תבלינים ובמפעלים קטנים המייצרים אותם, ריחות התבלינים בהחלט העלו בנו את תחושת

הרעב.

תמיד, אבל תמיד אני מציעה להתייעץ עם המקומיים, הם יודעים לתת טיפים והמלצות נפלאות

שיכולים להעשיר לנו את הטיול. אז הלכנו לבנק (טוב, אל תתארו לכם בנק כמו אצלנו..) ושאלתי

את הבנות המתוקות והיפות שעבדו שם היכן אוכל לקנות בגד סארי איכותי.

חברה שלי מהבנק המקומי

Chennai Silks זה שם החנות המדהימה בעלת 5 הקומות עליה המליצו הבנות מהבנק כתובתה

היא:M.G Road Ernakulam Cochin נכנסנו לשם וזו פשוט הייתה חגיגה. כבר אמרתי שאני מאוהבת

בקוצ'ינים?  טוב, הם היו בטוחים שאני קוצ'ינית בעצמי ולא הבינו איך אני לא מדברת את השפה

(אחת מהן..). הסברתי שאני רוצה סארי מקסים ואיכותי עד 2000 רופי (לא לוקחת משכנתא!!)

ומייד, צבא שלם של עובדים ליוו אותי ואני נהנתי מהמדידה.

והנה לכן, במיוחד לפני פורים, כל מי שרוצה להיות הודית מסורתית ליום אחד...

שימו לב, הסארי הוא חתיכת בד ענקית, צריך רק לדעת איך ללפף אותה סביב הגוף. מתחת לסארי

ללבוש חצאית וחולצה..

עשינו קצת פוזות למצלמה, היה תענוג אמיתי. אדר נכנס ואני הרביתי בשמחה. הם לא הבינו,

פשוט הצטרפו לחגיגה.

שומרי הראש שלי בחנות:) כולם שיתפו פעולה. אין עליהם!!! זורמים וחסרי אגו..

נפרדנו לשלום מכולם והמנהל אף ליווה אותנו למכונית, איפה תמצאו שירות כזה? איפה?

הבלוג מארח - דורית דנין קניאס

הבלוג מארח: דורית דנין קניאס - מדריכת טיולים בארץ


  דורית היא חברת ילדות מיוחדת שלי, מדריכת טיולים בארץ. מאז שאני זוכרת אותה, תמיד

  התעניינה בהיסטוריה של מקומות ואנשים. יש לי זכרון אחד מאוד ברור שהשפיע עלי מאוד.

  שהיינו בנות 15, (והלימודים היו ממני והלאה) העלנו את נושא 'ישו' והבענו דעה, למחרת היא

  הגיעה אלי עם חוברת דקה אודות ישו וסיפרה לי את הסיפור עליו, הייתי בהלם מהנחישות שלה

  להעביר את המסר הנכון והברור והיא עשתה זאת בצורה מרתקת. תאמינו לי,מה שלמדתי בבית

  ספר על ישו איני זוכרת, אך מה שהיא סיפרה לי אני זוכרת עד היום.

  דורית, מדריכה קבוצות גדולות וקטנות, עורכת סיורי בר/בת מצווה וכמובן, עורכת טיולי בוטיק

  לנשים. היא מלאה בידע, כריזמה וחן, מלאה בסיפורים הכי מעניינים שלא ישאירו אתכם אדישים.

  אפשר בקלות להתמכר לסיפורים המרתקים, אני מעריצה את היכולת שלה לסחוף, לעניין ולהכיל

  את המטיילים והמטיילות שיוצאים איתה לסיורים ברחבי הארץ.

  כאשר התחתנתי לפני 21 שנה, הבאתי בייבוא אישי את בן זוגי ג'ון מאנגלייה. למסיבת החתונה

  הגיעו חברים, דודים ודודות מאנגלייה ודורית ערכה להם סיור בירושלים ובים המלח. היה מדהים,

  עד היום הם מדברים על זה.

  אם בא לכן  על טיול חברות עשיר ומרתק על חומותיה של ירושלים, רחובותיה של תל אביב, חיפה

   צפת או אזור מצדה וים המלח, אני ממליצה בחום על דורית.

  ביתי מאיה ואני זכינו לצאת איתה לסיור הכנה בעיר העתיקה של ירושלים , הצטרפו אלינו  

  לסיור...התחלנו בתצפית על הר הזיתים וראינו את ירושלים החדשה והעתיקה בתפארתה, דורית

  לקחה אותנו 3000 שנה אחורה והוליכה אותנו עד לעצם היום הזה. ואנחנו, תלמידות טובות,

  הקשבנו מתוך עיניין. פגשנו באברהם אבינו, הר המורייה, עיר דויד, פשוט מרתק, כאילו היינו שם,
 
  נגענו באנשים, מקומות ותקופות  שונות בהיסטוריה.

     מהר הזיתים נסענו לממילה ושם ברחבת שער יפו עשינו תצפית לכוון השכונה הראשונה

     שנבנתה מחוץ לחומות - משכנות שאננים. משער יפו יצאנו לטיול בטיילת החומות, הלכנו לצד

     החומה שנבנתה על ידי סולימן המפואר בשנת 1535. הקפנו את הרובע היהודי והארמני.

   הגענו לשער ציון ודרכו נכנסנו אל הרובע היהודי והשוק הססגוני והשוקק.

     לא פסחנו על הכותל וכהרגלי בקודש, השארתי שם מכתב חתום לאלוהים.

     

     כמובן, קינחנו בסופגניה מתוקה בקפה רולדין בממילה, היה סיור מדהים.

דורית דנין קניאס - מדריכת טיולים בארץ. 

טלפון - 0542276210