שדות התה של מונר - דרום הודו

   הנסיעה מקוצ'ין למונר ארכה כ5 שעות, תבינו, כולה 150ק"מ. בדרך פתלתלה מלאה בסיבובים

   (שגורמים לבחילות..) ועם המון שמחה והתרגשות בלב נסענו למקום שמעולם לא היינו בו!!!

   סוריש הנהג החביב שלנו נסע בזהירות, זהירות של הודים, כן? עקף מכוניות ואוטובוסים מימין

   ומשמאל, והם כולם צופרים וצופרים, ןהצפירות הופכות להיות מנגינת הרקע שלנו בדרכים. ואני

   מסתכלת רק לצדדים, "אל תסתכלי קדימה.." אמרה לי זהבה. לא קדימה, חלילה!!! זה לא יאמן

   איך מייד מתרגלים. ובדרך הזאת שנסענו ראיתי את הבלאגן, הלכלוך בצידי הכבישים, העוני

   בכפרים, אוטובוסים עתיקים מלאים באנשים, ריח של דגים, פחוני דוכנים והמוני ילדים. ובין כל

   אלו מבעבעת לה הפשטות היפה, הנסבלת, הכמעט בלתי נתפסת של המציאות הזאת האחרת.

   או שאתה מתחבר אליה או שלגמריי לא, נראה לי שאין באמצע.

        ופתאום, התפאורה מתחלפת ולעיננו הנפעמות מתגלים מרבדים מרהיבים של שיחי תה הפרושים לכל 

        עבר ומכל עבר, וזה נמשך קילוטרים רבים וארוכים ואני רציתי לעצור ולגעת, להתגלגל ,להריח, לטעום.

       ומרחוק הבחנו בקוטפות התה, מייד ביקשתי מסוריש שיעצור, שאוכל לצלם (הוא כבר התרגל לשגעונות    

    שלנו, אך נראה לי שעשינו לו שמח בלב..). ואני הבחנתי בפירצה בגדר, הסתכלתי למעלה אל אלוהים שלי      

    ואמרתי:  "תודה לך", איך שאני אוהבת אותך.."  "ועכשיו" אמר לי אלוהים, "זו עבודה שלך, אומץ ילדה..",

       הכנסתי את ראשי בפירצה, חייכתי חיוך ענקי ואמרתי לכולם: "נמסטה" והמשכתי לתקשר בתנועות 

       ידיים, תחילה הן בהו בי, לא מבינות מה אני רוצה מהן, עשיתי תנועה של צילום ושלחתי נשיקה באוויר 

       והן החלו לחייך, נכנסתי!! בעיקר צחקנו וצילמנו.. היה כייף אדיר, בחיי שהייתי נשארת שם איתן וקוטפת 

       המון עלים של תה וממציאה שפת ידיים הודית ומדברת איתן. 

      המשכנו בדרכנו אל מוזיאון התה המפורסם ביותר במונר, להפסקת תה, Tea Time (כמו שאומרים 

      הבריטים ששלטו פה שנים רבות) . 

 הכניסה למוזיאון עלתה 100 רופי, 6 שקלים בערך.. ואם אין לכם עודף, חבל לכם על הזמן, אין עם

 מי לדבר, למזלנו מצאנו, אחרת לא נראה לי שהיה אכפת למוכר הכרטיסים שנחזור לאיפה שבאנו..

 חחח.  טוב, אי אפשר לצפות מכולם שיהיו נחמדים. אה קיצר, עודף, מאוד חשוב בהודו.

 במוזיאון, מקרינים סרט על ההיסטוריה של מונר וגידולי התה, היה מרתק!!! המון מכונות, כולן

 ידניות להכנת התה וכן, יש שם חנות שבה אפשר לקנות את כל סוגי התה וגם לשתות כמובן.

 תפס אותנו איזה הודי חמוד, שאל אם אנחנו רוצות שיצלם אותנו, עוד לא הספקנו לומר יאללה

 בסדר, הטלפון היה בידו והוא החל לביים אותנו ולצלם ולצלם, הצחיק אותנו עד דמעות.. זרמנו

 איתו והזרמנו לו טיפ..

 
   




    


    
   

  אל המלון המדהים שלנו Bluckberry Hills הגענו עייפות אך מרוצות. יאוו אלוהים, כמה יופי במקום אחד.

  החדר שלנו, הוא זה שבתמונה, קומה ראשונה, נוף עוצר נשימה.

תסתכלו על הנוף הזה. המבנה בצד שמאל, בין העצים הסבוכים, זו המסעדה,לא מעלף את 

החושים? רוגע, שלווה והמון אהבה.. במקומות כאלו, תמיד אני חושבת לעצמי, איזה ברת מזל אני, 

לטעום מכל היופי הזה..

 

















  אחרי יום מעייף בשדות התה (לא ממש..), החלטנו להתפנק בספא. ואני רוצה לומר לכם, קרלה היא לא 

  המקום למאסאג'ים, אכזבה גדולה!!! אך מי צריך מסאג' עם כזה נוף? מה שבאמת היה מעייף זה העלייה 

  והירידה אל החדרים, אין מעליות בג'ונגל.. :)

  התלבשנו והתגנדרנו וירדנו למסעדה, אווירה קסומה, רצינו כל כך לשתות יין טוב..

  אז רק שתדעו לכם, לא בכל בית מלון מגישים יין, הרבה הודים לא שותים יין, זה לא בשגרה שלהם 

  בכלל. אך הם מאוד נחמדים ובהחלט מאפשרים להביא יין אל המסעדה אז הייתה לסוריש 

  משימה, לחפש לנו מקום לקנות בו יין טוב.  וזו סוגייה בפני עצמה, יש חנויות מיוחדות מטעם 

  הממשלה ורק בהן ניתן לקנות אלכוהול ולעולם לא תראו בהן נשים. אנחנו נחשבנו בעיני סוריש 

  לאמיצות והרפתקניות ואולי גם קצת סוררות חחחח.

המסעדה 

הארוחה הייתה טעימה פלוס, לא בטוחה אם כבר סיפרתי לכם על הרומן שלי עם האוכל ההודי 

שהתחיל בלונדון ונמשך עד עצם היום הזה. משוגעת על אוכל הודי חריף. לא השארנו כלום 

בצלחת..

" זוהי הודו ילדה זוהי הודו..." יש בה את הקסם שלה המיוחד ונראה שאף אחד לא ייקח לה את זה. 

זוהי הודו ילדה זוהי הודו.. קוצ'ין

אלוהים שלי יקר, נמסטה לא עדכנתי אותך מאז יום כיפור. ב29/1/15 נחתתי בקוצ'ין, יום הולדתי.

הגעתי אל אחת מחלקות האדמה המדהימות שלך.. אין לי ספק שאתה פה בכל מקום, מה רבו

מעשיך ופלאיך, נעתקה נשמתי!!! המציאות האחרת הזו, הריחות (הטובים והפחות..), הצבעים,

הפשטות, הצניעות, התמימות, טוב הלב, מכל אלה יש פה בשפע. מקומות רבים פראיים שרק ידך

נגעה בהם ולא ידינו, האנשים. נראה כי לתחרות אין פה מקום, אנשים עסוקים כל כך לפרנס

ולחיות. נראה כי הזמן פה עצר מלכת בזמן שאנו רצים ורצים.. ואני בכל מקרה מצאתי את חלקת

האלוהים שלי פה בספא הנהדר הזה, במלון OLDLIGHTHOUSE HOTEL שבו כל הצוות רצה רק

לפנק ולפנק, תודה לך אלוהים, היה לי יום הולדת נפלא!!!

 
   לא יכולנו לבקש מלון טוב יותר ומקסים יותר להתחיל את הטיול. האוכל, האנשים, הנוף,

   המיקום,הכל היה פשוט מושלם, בחיי. אנשים מקסימים הקוצ'ינים ואני ידעתי זאת עוד מזמן,

   עוד מימי בית הספר. בכיתה ט' היה לי חבר קוצ'יני, חתיך הורס ויפה גם מבפנים(בכל זאת, לא

   הייתי  כזו שטחית). התרגשתי כל כך, שהגעתי למקום מוצאו. הוא היה האהבה הראשונה שלי

   והוא נפטר במפתיע ושבר לי את הלב לרסיסים. ופה בקוצ'ין, לראשונה הרגשתי רטט בלב, עצב

   מהול בשמחה.חיבור בלתי מוסבר, שלחתי לו אהבה ואת החום שהעניק לי המקום הזה.

 


 
   בערב השני, אכלנו במסעדה שהייתה במרחק של 2 דקות הליכה מהמלון, מסעדת Oceanos,

   מסעדה של מאכלי ים שכמובן גם מגישה עוף, היה לנו טעים, טעים בטירוף. וכשקיבלנו את

   החשבון לא האמנו למראה עיננו, 880 רופי, מה? בערך, 55 שקלים.

  בדרך כלל, כאשר מגיעים למקום חדש, משתדלים להגיע לכל האתרים והמקומות המומלצים

  והמיוחדים לאותו המקום. אני, במקומות חדשים תמיד הולכת עם התחושה שלי, כמו כלב מתוק

  שמרחרח ומחפש את ייעודו, כך אני!!! מוותרת בקלות על מקומות מתוירים ונמשכת למקומיים.

  אתם לא יודעים מה יכולה לעשות לי מכולת ישנה, עתיקה, בפינה נידחת. ואני כל כך שמחה 

  ששותפתי לטיול, חברתי המדהימה זהבה, הרגישה בדיוק כמוני. וביום הסיור שלנו בקוצ'ין, עצרנו 

  בגלריה קטנה ומיוחדת, שמשכה את עיניה של זהבה, Namasthe Art Center נכנסנו והתאהבנו, 

  בבעלת הגלריה (שהיא האמנית בכבודה ובעצמה, ויקטוריה, אישה מקסימה) וביצירות שלה. 

  נשארנו שם כמעט שעתיים, דיברנו, שיתפנו, צחקנו, הצטלמנו, אפילו קראנו כמה מן השירים    

  שהיא כתבה ואני כל כך התרגשתי שהיא נתנה לי את ספר השירים שלה. ויקטוריה גדלה בטמיל

  נאדו, כפר ירוק מכוסה בשדות אורז ותה וכל יצירותיה מושפעות מחיי הכפר. בילדותה, השתמשה

  בעלים ובאבקות פרחים בכדי ליצור. נשים, טבע ומסורת משכו אותה ליצור מגיל צעיר מאוד.

  ויקטוריה מציירת נשים, המון נשים בכל מיני צבעים. היא עבדה שנים כעובדת סוציאלית בקוצ'ין

  והגיעה לתובנות עמוקות על תלאותיה של האישה והילד ואלו גם השפיעו על יצירותיה.

הצטלמתי עם ויקטוריה על רקע ציור שלה, 'החברות', כל כך אהבתי אותו ואני בטוחה שיום אחד

הוא יהיה חלק מביתי. הציורים שלה מאוד עמוקים, צבעוניים ומלאי תקווה ואופטימיות.

המשכנו לסייר בעיר קוצ'ין עם הנהג המסור שלנו סוריש, שאגב, ליווה אותנו צמוד עד סוף הטיול.

קוצ'ין, היא עיר נמל, שנייה בגודלה במדינת קרלה, ואם אתם מגיעים אליה תתעקשו להשאר

בפורט קוצ'ין, אזור הנמל,הוא יפהפה, תוכלו להנות מהמראה המרהיב של רשתות הדייג הסיניות

ולצפות בדייגים משים את הדגים מן המים. השקיעה היא מבין המרהיבות שראיתי בחיי. נכון, אין

בה את המראות שאנו רגילים אליהם, אך היא מרתקת והאנשים בה כל כך מקסימים עם לב רחב  

ותווי פנים הכי יפים בכל רחבי קרלה.






























ממש צמוד לרשתות הדייגים בנמל, ישנו שוק מקסים ובו מוכרים בין היתר את הדגים הטריים

שיוצאים היישר מן המים, טרי, טרי!!  וממש קרוב לשוק ישנה מסעדה, מסעדת מרינה, אליה תוכלו

להביא את הדגים שקניתם בשוק ולבקש שיכינו לכם אותם איך שאתם אוהבים. אני לא ביקרתי

במסעדה זו,מפני שלא העזתי לקנות אוכל בשווקים (חוץ מתותים טריים) רק שמעתי ממטיילים

שפגשתי שחוו את החוויה והיה להם מקסים.

התחנה הבאה שלנו היתה, תיאטרון קאתאקאלי  Folklore Cutural Theatre , קאתה = סיפור וקאלי =

הצגה. תיאטרון מסורתי המציג את מחול הדרמה המפורסם של קרלה.  התיאטרון מציג סיפורים

על שדים ואלים, את המאבק בין הטוב לרע, שלעולם לא מסתיים.

הגענו לתיאטרון בשעה 18:00 וצפינו בשני שחקנים על הבמה שהתאפרו והכינו את עצמם להצגה.

זה היה דיי מעייף ואפשר בהחלט להגיע ב 18:30 ולחסרי הסבלנות כמוני,  ב18:45. רק קחו בחשבון

שלא תשבו מקדימה,מפני שמקומות אלו ייתפסו על ידי אלו שמגיעים בזמן.  ההצגה כללה שני

שחקנים, מתופף אחד ומספר שמלווה את כל העלילה. היה מאודדד מעניין.

השחקן המוכשר הזה, הציג הבעות פנים שגרמו לנו לצחוק. עוד לא הספקנו לנחש מהי הבעת

הפנים וכבר המספר הנאמן הציג בפנינו אותה. זהבה ואני בהחלט היינו צריכות תוספת זמן. 

 בכל טיוליי בעולם ולכל מקום אליו אני מגיעה,תמיד אני מחפשת איזה שריד של יהדות ובמיוחד

'בית כנסת' . האם אני רוחנית? לא יודעת! יש לי המון מצבי רוח חחח האם אני דתייה? לא!! איני

דתייה או חילונית, אני מה שאני!! יש לי חיבור חזק למי שאני ולאלוהים שלי, אני מרגישה שהוא

איתי בכל מקום, אז מה נראה לכם,יש לזה שם? אני בהחלט מזהה ומתחברת לאנשים טובים

באמצע הדרך, בלי הבדל, דת, גזע, צבע או מין.

אז הגענו ל JEW TOWN , הרובע היהודי בקוצ'ין. בעבר היתה קהילה יהודית גדולה שמילאה

תפקיד חשוב בעסקים ובכלכלה של העיר.רוב יהודי קוצ'ין עלו לישראל בשנות ה50, כיום נותרו

יהודים בודדים. ברובע היהודי, סמטה צרה המלאה בחנויות של עתיקות, ג'ודאיקה, תכשיטים ובדי

משי ופשמינה משובחים. המוכרים עלולים להיות קצת מציקים, אך אם לא תרצו להכנס לחנות

מסוימת נפנפו אותם בעדינות. אנחנו נכנסנו לחנות קטנה ומדליקה, קניתי שתי טבעות מדהימות

וממש בזול, אפשר להתמקח איתם!!! מכירים את הפתגם : בהודו תהיה הודי..  אני בתחילת

המסע שלי ממש לא הייתי הודית, במיוחד לא בהתמקחות על מחירים. תמיד הפכתי את הרופי

לשקלים ואמרתי לעצמי: "אני לא מאמינה, זה גרושים.." ,  לקח לי כמה ימים להפוך להודית

ונגמרה עונת הפיכת הרופי לשקלים, חשבתי רופי ושילמתי רופי ואת 'לא נעים' השארתי בקוצ'ין.

בסוף הסמטה נמצא בית הכנסת פרדסי, Paradesi Synagogue, בית כנסת עתיק שנבנה בשנת 1586,

לצערנו הרב, בית הכנסת היה סגור (שוב, לא עשינו שיעורי בית כמו שצריך, אתם תעשו!!!), 

בהחלט נהנתי מהשוטטות ברובע היהודי ובכלל באזור המקסים הקרוב לרובע, המלא בחנויות

תבלינים ובמפעלים קטנים המייצרים אותם, ריחות התבלינים בהחלט העלו בנו את תחושת

הרעב.

תמיד, אבל תמיד אני מציעה להתייעץ עם המקומיים, הם יודעים לתת טיפים והמלצות נפלאות

שיכולים להעשיר לנו את הטיול. אז הלכנו לבנק (טוב, אל תתארו לכם בנק כמו אצלנו..) ושאלתי

את הבנות המתוקות והיפות שעבדו שם היכן אוכל לקנות בגד סארי איכותי.

חברה שלי מהבנק המקומי

Chennai Silks זה שם החנות המדהימה בעלת 5 הקומות עליה המליצו הבנות מהבנק כתובתה

היא:M.G Road Ernakulam Cochin נכנסנו לשם וזו פשוט הייתה חגיגה. כבר אמרתי שאני מאוהבת

בקוצ'ינים?  טוב, הם היו בטוחים שאני קוצ'ינית בעצמי ולא הבינו איך אני לא מדברת את השפה

(אחת מהן..). הסברתי שאני רוצה סארי מקסים ואיכותי עד 2000 רופי (לא לוקחת משכנתא!!)

ומייד, צבא שלם של עובדים ליוו אותי ואני נהנתי מהמדידה.

והנה לכן, במיוחד לפני פורים, כל מי שרוצה להיות הודית מסורתית ליום אחד...

שימו לב, הסארי הוא חתיכת בד ענקית, צריך רק לדעת איך ללפף אותה סביב הגוף. מתחת לסארי

ללבוש חצאית וחולצה..

עשינו קצת פוזות למצלמה, היה תענוג אמיתי. אדר נכנס ואני הרביתי בשמחה. הם לא הבינו,

פשוט הצטרפו לחגיגה.

שומרי הראש שלי בחנות:) כולם שיתפו פעולה. אין עליהם!!! זורמים וחסרי אגו..

נפרדנו לשלום מכולם והמנהל אף ליווה אותנו למכונית, איפה תמצאו שירות כזה? איפה?

הבלוג מארח - דורית דנין קניאס

הבלוג מארח: דורית דנין קניאס - מדריכת טיולים בארץ


  דורית היא חברת ילדות מיוחדת שלי, מדריכת טיולים בארץ. מאז שאני זוכרת אותה, תמיד

  התעניינה בהיסטוריה של מקומות ואנשים. יש לי זכרון אחד מאוד ברור שהשפיע עלי מאוד.

  שהיינו בנות 15, (והלימודים היו ממני והלאה) העלנו את נושא 'ישו' והבענו דעה, למחרת היא

  הגיעה אלי עם חוברת דקה אודות ישו וסיפרה לי את הסיפור עליו, הייתי בהלם מהנחישות שלה

  להעביר את המסר הנכון והברור והיא עשתה זאת בצורה מרתקת. תאמינו לי,מה שלמדתי בבית

  ספר על ישו איני זוכרת, אך מה שהיא סיפרה לי אני זוכרת עד היום.

  דורית, מדריכה קבוצות גדולות וקטנות, עורכת סיורי בר/בת מצווה וכמובן, עורכת טיולי בוטיק

  לנשים. היא מלאה בידע, כריזמה וחן, מלאה בסיפורים הכי מעניינים שלא ישאירו אתכם אדישים.

  אפשר בקלות להתמכר לסיפורים המרתקים, אני מעריצה את היכולת שלה לסחוף, לעניין ולהכיל

  את המטיילים והמטיילות שיוצאים איתה לסיורים ברחבי הארץ.

  כאשר התחתנתי לפני 21 שנה, הבאתי בייבוא אישי את בן זוגי ג'ון מאנגלייה. למסיבת החתונה

  הגיעו חברים, דודים ודודות מאנגלייה ודורית ערכה להם סיור בירושלים ובים המלח. היה מדהים,

  עד היום הם מדברים על זה.

  אם בא לכן  על טיול חברות עשיר ומרתק על חומותיה של ירושלים, רחובותיה של תל אביב, חיפה

   צפת או אזור מצדה וים המלח, אני ממליצה בחום על דורית.

  ביתי מאיה ואני זכינו לצאת איתה לסיור הכנה בעיר העתיקה של ירושלים , הצטרפו אלינו  

  לסיור...התחלנו בתצפית על הר הזיתים וראינו את ירושלים החדשה והעתיקה בתפארתה, דורית

  לקחה אותנו 3000 שנה אחורה והוליכה אותנו עד לעצם היום הזה. ואנחנו, תלמידות טובות,

  הקשבנו מתוך עיניין. פגשנו באברהם אבינו, הר המורייה, עיר דויד, פשוט מרתק, כאילו היינו שם,
 
  נגענו באנשים, מקומות ותקופות  שונות בהיסטוריה.

     מהר הזיתים נסענו לממילה ושם ברחבת שער יפו עשינו תצפית לכוון השכונה הראשונה

     שנבנתה מחוץ לחומות - משכנות שאננים. משער יפו יצאנו לטיול בטיילת החומות, הלכנו לצד

     החומה שנבנתה על ידי סולימן המפואר בשנת 1535. הקפנו את הרובע היהודי והארמני.

   הגענו לשער ציון ודרכו נכנסנו אל הרובע היהודי והשוק הססגוני והשוקק.

     לא פסחנו על הכותל וכהרגלי בקודש, השארתי שם מכתב חתום לאלוהים.

     

     כמובן, קינחנו בסופגניה מתוקה בקפה רולדין בממילה, היה סיור מדהים.

דורית דנין קניאס - מדריכת טיולים בארץ. 

טלפון - 0542276210