לקחת פסק זמן ולא לחשוב...

"לקחת פסק זמן ולא לחשוב.." שר אריק איינשטיין והוא שר את זה הכי יפה שיכול להיות.

ובכל זאת, אהבתי לשמוע את קרן פלס עם הנימה הנשית, המרגיעה שלה, אז הנה לכן..

לכל אחת יש את התחום או כמה תחומים שהיא טובה בהן, בין אם היא אוהבת לעסוק באחד או כמה מהם ובין אם לא. ואני, אחרי שנים של חיפוש ועשייה ולימודים ותחביבים ותואר, גיליתי שיש שני תחומים שאני מאוד אוהבת ומתחברת אליהם, טיולים וכתיבה. אני אוהבת לנדוד ולהכיר מקומות שלא הייתי בהם מעולם, יש בי את הרצון והסקרנות לחקור תרבויות,לחוות,לדעת ולהכיר מנהגים ואורח חיים שונה משלי, משלנו. 

האהבה הזו לטיולים נולדה מהצורך העז שקינן בי עוד בצעירותי והתעצם שהפכתי לאמא, הצורך לקחת הפסקות מחיי השגרה המאתגרים. אז אני בהחלט לוקחת הפסקות קצרות או ארוכות, כדי להשאר שפויה ולא לצאת מכל הדעות. היום מגדירים את זה יפה שאומרים: 'חיה בסרט', כן, אני אוהבת לחיות בסרט וכל פעם בסרט אחר,רקע אחר, תפאורה אחרת וכל פעם דמות אחרת. אני משוגעת על שינויים, השגרה מעייפת אותי ויכולה להרוג אותי.

"לקחת פסק זמן ולא לחשוב,

לשבת מול הים ולא לדאוג,

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

לתת ללב לנוח מהלחצים..."

ואני גם אוהבת לכתוב את הסרט הזה של חיי ולשתף. ולמה לשתף? מפני שאני רוצה שתגידו לעצמכן:  "כן, זה מגיע לי" אני רוצה שתבינו ש'פסק זמן' זה לא מותרות, אלא חובה. בסופו של דבר, לא משנה מה נעשה, מאיפה באנו ולאן נלך, כולנו זקוקות ל 'פסק זמן'  הזה, כולנו צריכות לרגע אחד או שניים, לשכוח מכל הדאגות, אלו הרגעים שיכולים להציל אותנו, כי לכולנו יש פיצוצים בראש ולחצים בלב כמו שכתב אריק איינשטיין הגדול.

"אני יודע שזה לא הזמן,
בעצם גם אני עוד לא מוכן,
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה,
לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה.

אתן מכירות את ההרגשה שאתן כבר לא יכולות יותר להמשיך, שעוד רגע אתן מתפוצצות, אבל בעצם לא יכולות לעשות שום דבר בנדון מאלף ואחת סיבות. אז אני אומרת שכאשר הנשמה שלכן רוצה קצת מנוחה, יש גם אלף ואחת דרכים להרגיע אותה מבלי לחצות ימים ואוקינוסים.לקרוא ספר טוב במשך שעה אחת הרחק מהבית ומקום העבודה, יכול להיות על חוף הים או בבית קפה. להקשיב לשירים שאנחנו אוהבות, שירים בהחלט יכולים לקחת אותי למחוזות אחרים, במיוחד שאני נותנת לעצמי דרור ומעוף ושרה ומזייפת בקולי קולות. שיחה עמוקה עם חברה טובה, כזו שיודעת לפרגן ולעודד, יכולה בהחלט להרגיע את הנשמה. בית קפה עם חברה, ערב בנות משובח, שחייה בבריכה המקומית או לחלופין הליכה בשכונה. כל אלו בהחלט נחשבים למרגיעים עד שתוכלו לאפשר לעצמכן לנסוע ללילה עם חברה טובה או שתיים, או להתפרע ולחסוך לטיול של מספר ימים עם חברות.

"אולי זה רק משבר קטן וזה חולף,
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף."

גם אם אתם כל יום עוסקים במשהו שאתם הכי אוהבים, אתם עלולים להתעייף, להשחק.
ואני מאמינה בכל ליבי ש'פסק זמן' עושה עבודה נהדרת. שאנחנו יוצאים להפסקה בדרך כלל אנחנו חוזרים רעננים, עם כוחות להמשיך בשגרה המעייפת. וכן, לעתים, נמאס לנו וברוב המקרים זה משבר קטן או גדול שבסופו של דבר חולפים.

אז, אני מצטרפת לאריק איינשטיין שכתב ושר ולקרן פלס הנהדרת ששרה אף היא את השיר וקוראת לכן לקחת פסק זמן ולא לחשוב, ולו רק לכמה רגעים. ב ה צ ל ח ה . 

לא נרדמת תל אביב...

חברה שלי טובה הגיעה מלונדון הקרה והחלטנו להפגש לכמה שעות בתל אביב. זה מדהים איך דברים מתגלגלים ומסתדרים שלא קובעים מראש מה עושים, איפה ואיך.. פשוט אספתי אותה על הדרך והיא ככה בדרך אגב ביקשה שנעבור (וזה לא חובה..)  באלנבי, בחנות הספרים 'קדמת עדן' לפגוש את העורך שערך את הספר שהיא כתבה "כי גם כשאני כועסת אני אוהבת" , ספר מדהים וחובה להורי ילדיי קשב וריכוז. אז כמובן שנסענו ישר לשם. והמפגש בינהם היה מרגש.
ואני גיליתי חנות מופלאה, חנות באווירה קסומה של פעם. עם מלא ספרים של פעם ועכשיו ופגשתי בקובי ,בעל החנות ועורך ספרים מקסים, רגיש ומקצועי (על פי עדותה של חברתי ועל פי הספר הנפלא שהוא ערך לה). התאהבתי בחנות, היא היתה צריכה לגרור אותי ממנה, מצאתי כל כך הרבה ספרים שחיפשתי, שהיו לי פעם וחילקתי ולא ממש היה אפשר להשיג אותם בשומקום.
אז סידרתי לי ערימה יפה והבטחתי שאחזור והמחירים היו מצחיקים.. לספרים הישנים, כן?

יש לי חולשה ומשיכה למדפים מלאים בספרים

החנות נמצאת באלנבי 93

ודבר נפלא נוסף שקרה ככה במקרה, שהחנות נמצאת כחצי דקה הליכה ממלון מונטיפיורי ואני כל כך אוהבת את המסעדה שם, יצא לי לאכול בעבר ארוחת בוקר והחלטנו לנסות את ארוחת הצהריים. את מפתחות המכונית נתנו לבחור שעמד בכניסה לחנייה הצמודה למלון והוא כבר דאג להחנות את המכונית. ובעבור 30 שקלים קיבלנו יחס ראוי, איך קוראים לזה, וי איי פי. ממש הרגשנו כך. ארוחת הצהריים היתה נפלאה. תפריט של עסקיות שווה במיוחד והאוכל.. ואווו.. לא השארתי שום חתיכת בקר בצלחת, כן, זה היה רגע קניבלי טעים במיוחד.

המכונית כבר חיכתה לנו בחוץ, החלטנו לשים פעמינו לכוון מתחם שרונה,ידידנו הוייז כיוון אותנו עד לשם. זו הפעם הראשונה שלה ושלי במתחם ותמיד אני מתרגשת ממקומות חדשים. שתינו לחלוטין התרגשנו ואהבנו את האווירה ואת המקום. חשבנו לעצמנו שאולי זה בזבוז להשתמש בבתים האירופאיים שעברו שימור קפדני לחנויות מותגים ומעצבים. חשבנו שיכול היה להיות נחמד אם היו משתמשים בבתים להציג אומנות, לארח אמנים שונים. לא התחבר לי נכון השילוב של חנות כמו TWENTYFOURSEVEN במקום המיוחד הזה. טוב, נו, זה רק מה שאנחנו חושבות.
הסתובבנו בין המסעדות ובתי הקפה, ממש יפה, יפה.. לרגע הרגשנו שתינו בפרברי לונדון, בכפרים היפים בהם עוד קיימים בתים ומבנים בסגנון הזה.
מתחם שרונה נמצא בלב העיר תל אביב, מול הקירייה הידועה. במתחם שומרו 37 מבנים, את המושבה שרונה הקימו הטמפלרים בשנת 1871, הטמפלרים היו נוצרים אדוקים שהגיעו מדרום גרמניה ועסקו בחקלאות ותעשייה והצליחו מאוד. המושבה עברה עוד הרבה גלגולים ואני בהחלט מציעה לכם לקרוא על ההיסטוריה של שרונה לפני שאתם מגיעים למתחם, זה מרתק.  או לערוך סיור מומחז על ידי שחקנים הנקרא "שרונה אהובתי", הסיור מתובל בשירים,הצגות וסיפורים על התקופה של תחילת ההתיישבות.     הידעתם שבשנת 1948 שוכנו בבתי הטמפלרים משרדי הממשלה למשך שנה עד לסיום המצור על ירושלים?   רק בדצמבר 1949 עברו משרדי הממשלה לירושלים.
ואנחנו התפעלנו מהמבנים, תריסי העץ, מהפארק והמדשאות, פשוט מקסים! המתחם פתוח גם בשבת והוא מאוד מזמין ונוח באווירה של חו"ל.

פינת חמד שאהבנו במיוחד היא ביגה BIGA, בית קפה ומאפה, מסעדה מקסימה ומעוצבת עם לחם ומאפים טעימים, עוגיות שבא ממש לאכול וארוחות צמחוניות וטבעוניות. ביגה זה שאור באיטלקית והאוכל במקום הוא בניחוח פריזאי שיק.

אז רצינו להצטלם במקום המיוחד הזה ושיגענו את המלצר, טוב, הוא היה פנוי, היינו רק שתינו שם, יום ראשון אחר הצהריים, היה שקט ודווקא נחמד וזה מה שיצא, שגעון בניחוח תימני עם שיק פרסי.

ולקינוח, מצאנו את בית הסביבון המיוחד של ערן גרבלר, בכניסה היו מספר סביבונים ועל השלט כתוב שערן מזמין את באי החנות לסובב ולחייך. ואנחנו צחקנו, בכינו מצחוק, במיוחד על 'סביבון התירוצים לנשים נשואות' וה'סביבון לפולניות'. אז תודות לערן, שהזמין אותנו לחייך, חייכנו וצחקנו ככה באמצע הרחוב, תודה לערן המוכשר. הגדילו את התמונה ותגידו לי שזה לא מצחיק?

זה היה סיום נפלא ליום כייף של דפנה ושלי. כמה שעות עם חברתי הטובה וכבר אני מלאה באנרגיות. תודה לדפנה שהגיעה לארץ ולתל אביב העיר ללא הפסקה. 

צפת היא לא צרפת, היא פה אצלנו במדינה..

זה התחיל בשבריר שנייה שדיברתי בטלפון עם חברה שלי טובה.
"את נוסעת לבד?  השתגעת..  למה לבד? מה תעשי?  לא ישעמם לך?  שאבוא איתך?"
"כן" עניתי, "אני נוסעת לבדי,לא יודעת למה, אך ממש רוצה". לשאר השאלות לא היתה לי תשובה.
הוא חזר משבוע עבודה בחו"ל ואני כבר יצאתי מכל הדעות. רציתי לבד, רציתי שקט, רציתי רחוק.
אז בסופרמרקט סחבתי את העגלה המלאה, הוא הלך אחרי ושאל ושאל ודיבר וענה. "מה עוד צריך? מה את צריכה?"  "חופש" עניתי "זה מה שאני צריכה". והוא כל כך מכיר אותי, היה לרגע בהלם , אך לא התפלא.הוא ידע ויודע שהפסקה בשבילי היא אוויר לנשימה. היא אינה  בגדר מותרות, היא חובה!  ואני בדרך לצפת לבדי במכונית הגדולה. התקשרתי לחברה שגרה בקיבוץ קרוב לעכו, לא ראיתי אותה שנים, מאותן חברות שגם אם לא רואים יומיום הם חלק ממסע חייך. אכלנו, דיברנו, ריכלנו. היה תענוג וקנינו ספר אחת לשנייה.  המשכתי לצפת, מעולם לא הייתי בה. הגעתי למלון רות רימונים בעיר העתיקה. כאילו נכנסתי למאה הקודמת. קסום. רחוק, שקט. בדיוק מה שרציתי.

הלובי של מלון רימונים

מה אני עושה?  ספא, יש פה ספא.. קבעתי לי מסאג' מייד ועשיתי בוקינג לארוחת הערב. לבדי הייתי, איזו הרגשה מוזרה ועם זאת נהדרת. זה המסאג' הראשון בחיי שדיברתי ולא סתמתי את הפה לרגע, היא היתה כל כך נחמדה. דיברנו על החיים, על ילדים וזוגיות, על אהבה, אכזבות, חלומות, על הכל דיברנו בשעה שלימה. היא אמרה לי שאני אמיצה, לנסוע לבד, לבדי לחופשה. ואני אמרתי לה תודה, על זה שהיא חושבת שאני אמיצה. ואני ברור שידעתי מהו אומץ אך לא חיברתי אותו אלי. הייתי צריכה שקט, זה הכל, מההמולה. ויש לי עוד הרבה ללמוד על אומץ,נחישות ואהבה. ככה זה בחיים, כל יום מביא עימו למידה חדשה.
וכאן, בצפת, למדתי שהלבד הזה כל כך נחוץ .
טיילתי לי ברחובות צפת העתיקה, בין הבתים הקסומים,הכל כל כך שקט כאן, שכבר תהיתי ביני לבין עצמי האם גרים פה אנשים? איפה הם מסתתרים? רציתי מאוד לפגוש אותם.

נכנסתי אל השוק בעיר העתיקה ואני בדרך כלל ביישנית נורא (חוץ מעל הבמה..) והרגשתי ממש כמו על במה, עברתי בין החנויות, הם היו כל כך נחמדים, הרוכלים, שאלו לשלומי ומהיכן הגעתי ומה אני עושה ושוב, כמו במסאג' התחלתי לדבר ללא הפסקה, עברתי מחנות לחנות  ובכל חנות קניתי לי מזכרת קטנה או קטנטנה. כבר שנים אני אוספת מגנטים של מקומות בהן אני מבקרת, בארץ או בעולם ויש לי קיר מיוחד למגנטים במטבח , אז קניתי לי מגנט של צפת המיוחדת. הרחובות היו דיי ריקים. זה לא היה זמן של חופשה, סתם יום של חול באמצע השנה, הרגשתי שיום החול הזה הוקדש במיוחד בשבילי , מן 'יום מיכל' שכזה.
קניתי צמיד מקסים ליד שעליו חרוטים דברי תורה, קשקשתי עם הבחורה הנחמדה בחנות הטליתות שבה מכינים טליתות אישיות לבר מצווה מאריגים איכותיים. היא סיפרה שבצפת עושים טכסי בר מצווה מרהיבים, זה אכן נראה המקום המושלם לערוך בו טכס קדושה.
המשכתי לטייל בעיר העתיקה ובחנות נוספת של עתיקות קניתי נרגילה קטנה ליופי. דיברתי עם המוכר המבוגר והוא סיפר לי סיפורים נפלאים על המקום. על מלחמות וגבורה. הוא המליץ לבקר במוזיאון בית המאירי שהקים יחזקאל המאירי, בן למשפחת מאירי הוותיקה שהקימה את המחלבה הראשונה בארץ והעניקה לנו את הגבינה הצפתית המסורתית. המוזיאון מתעד את תולדותיה של צפת ואת סיפור חייהם של היהודים בה ב200 שנים האחרונות.  ומצאתי את עצמי מבטיחה לו, למוכר,  ולעצמי שאלך לבקר שם למחרת. אחרי יום כזה מקסים ובאווירת המקום רציתי לדעת עוד, רציתי לשמוע היסטוריה.
חזרתי למלון דרך הסמטאות היפהפיות,החצרות המרהיבות, התפעלתי מסגנון הבתים, מהפינות החבויות. כן, הייתי לבדי, בקצב שלי. לא הייתי צריכה להתחשב באף אחד, אין ספק שצריך לחוות גם את זה מידי פעם.  בחדר, במלון, ישבתי במרפסת הקטנה וקראתי לי בספר, הספר שקנתה לי חברתי האהובה. "הנביא" של ג'ובראן חליל ג'ובראן, מלא תובנות, ספר חובה. הוא כותב על אהבה על נשואין וילדים, הוא כותב על נתינה, עבודה, שמחה וצער ועל חוקים. הוא כותב גם על תשוקה, ידידות, על הטוב והרע.. על הכל הוא כותב בכזו חוכמה. ואני קראתי וקראתי. לא יכולתי לקרוא ספר יותר מתאים בחופשת הסולו שלי. התחברתי לכל כך הרבה דברים שהוא כתב והנה טעימה של שניים:

" המציאות של אדם אחר לא נמצאת במה שהוא חושף בפניך, אלא במה שהוא אינו מסוגל לחשוף בפניך. לפיכך, אם תבין אותו, אל תקשיב למה שהוא אומר, אלא למה שהוא לא אומר."

ואז הבנתי שחברתי היקרה לא סתם קנתה לי את הספר, היא הבינה ממה שלא אמרתי למה בדיוק אני זקוקה..

"עדינות ואדיבות אינן סימנים של חולשה וייאוש, אלא ביטויים של כוח והחלטיות."

ירדתי אל חדר האוכל במלון, לארוחת הערב לבדי, אני כמה שעות לבדי ודיי מהר התרגלתי ואפילו הרגיש לי נוח. בלי טלפון, בלי ספר ובלי חברה. אני עם עצמי בפגישה.  האוכל היה נפלא. בכל אופן לא היה בפני מי להתלונן, אך באמת לא היתה לי אף תלונה.

החלטתי להשאר בחדרי ולקרוא עוד בספר. וכך נרדמתי עם הספר ביד.

ישנתי כל כך עמוק, התקשרו אלי מהקבלה שלא אפספס את ארוחת הבוקר. 

נפרדתי לשלום והופ אני בדרך למוזיאון,  בית אבן היסטורי יפהפה בן 3 קומות. במוזיאון כלים יפים עתיקים השייכים למורשת בת מאות שנים, שומעים פה סיפורים נפלאים על מלחמות, מצור ועוני וחיי קהילה. לא תאמינו ואני לא האמנתי, היתה שם קבוצה של ילדים, טיול מבית ספר, הצטרפתי אליהם לקבוצה. הם היו מקסימים וקיבלו אותי בשמחה. והנה אני  חוזרת להיות תלמידה.
היו שם צוות של שחקנים שהם גם המדריכים שגילמו את "זקני צפת" בהצגה נהדרת שדרכה אנו טועמים איך חיו באותה תקופה של לפני מאה שנה ויותר. כל כך נהנתי ,ממש כמו ילדה קטנה, בעצם לא, הילדים שלנו לא ממש מעריכים את ההצגות האלו. כל כך כייף לראות את זה עכשיו שאני גדולה. ממליצה בלוהט, על הסיור וההצגה.

וזהו, תודה רבה לצפת המהממת, באת לי בדיוק בזמן.

בדרך הביתה עוצרים בראש פינה, ביקרתי בה פעמיים, אהבה ממבט ראשון.

בראש פינה עצרתי לארוחת צהרים במסעדה: 'בבית של רפא', המקום מקסים, אווירה פסטורלית, האמת, זה היה לפני שנים ולא זוכרת את איכות האוכל. ובכל זאת יש פה קישור למסעדות המומלצות בראש פינה, תהנו.
 אכלתי לי  קינוח בשוקולטה, מפני שאי אפשר להגיע לראש פינה ולא לקנח בשוקולד, כייף,  וטעים.
בהמשך אקדיש כמובן פוסט מיוחד על ראש פינה היפה והמיוחדת.
הביתה, הביתה,  מנצלת את הזמן לשמוע שירים שאני אוהבת ולשיר אותם בקולי קולות, גם אם אני מזייפת, מכפת'לי, אני לבד באוטו, אף אחד לא שומע.

הו ברצלונה ברצלונה...

אז קפצתי לברצלונה עם החברות הכי טובות...

טיפים, המלצות וסיפורים..

חלק 1 -

אין מצב שהגעתם לברצלונה ולא מצאתם את עצמכם שרים אפילו פעם אחת: הו ברסלונה

ברסלונה... מאוהבת בספרד, בספרדים ובשפה. הם מזכירים לי אותנו, הישראלים:

שילוב מנצח של חום, פתיחות, צחוק, נתינה וחמימות מוח....

הקשיבו למישל כהן, ילד הפלא, שר על ברצלונה, הצטמררתי....

המלון שלנו - אני קוראת לו ׳ על גגות תל אביב׳ ושמו בתכלס, Grand hotel central, פיצוצי!!

בקבלה קיבל את פנינו בחורצ׳יק צעיר, חנבץ למראה, השיחה התחילה באופן רשמי: ״גברת זה

וזה..״ והסתיימה בצחוק מטורף, החנבץ התגלה כקומיקאי שנון. נסחפנו איתו, הוא נתן כל כך

הרבה טיפים והמלצות, אין כמו לקבל אותם ממקומיים.

על הגג, ממש גבוה, נמצאת בריכה קטנה מהממת הנושקת לנוף מעלף שהזכיר לי את תל אביב

ומצאתי את עצמי מפזמת את השיר 'על גגות תל אביב'. הרוגע, השלווה, הרגשה של חופש, הבר על הגג מדליק, אפשר לשבת שם שעות, אני ממליצה על החומוס והזיתים לנשנושים.

השמש זרחה לכבודנו ( היפ, היפ, הוריי) והחנבץ המליץ על מסעדה מעולה ושווה. Cuines de Santa caterina ברובע הגותי. אפשרות רק לטאפאסים על הבר או ישיבה במסעדה למנות רגילות. אה קיצר, ישבנו במסעדה ואחת המנות הייתה קוסקוס עם ירקות, הוא עבר את מבחן הקבלה למנות טעימות על ידי המרוקאית שאיתי,אתם יודעים, מרוקאים קמצנים במחמאות בכל מה שקשור לקוסקוס שלהם.. הנה מרוקאים, רק שתדעו, מצאתי לכם מסעדה.

חלק 2 - טיפ חשוב מאוד


לי זה לא יקרה! מכירות??

טיפ זה לא היה אמור להכתב, אך הנה לכן, ברסלונה..

גנבו לי את הארנק עם תכולתו - כרטיסים, כסף, פספורט ועוד.. נכון! אני מפגרת שלא שמתי את הכסף בחזייה, את הפספורט בכספת ואת הכרטיסים בכיסים. אני בכלל כל כך מעופפת ותמיד חושבת: לי זה לא יקרה, רק להם. לא שחלילה אני מאחלת לאף אחד. אך זה קרה לי מבלי שהרגשתי. הייתי בחנות נעליים עם שתי חברותיי, הנחתי את התיק ליד זהבוש והלכתי לבחור לי נעליים. החנות הייתה קטנה היו בה שניים וחצי אנשים ובינהם הכייסים. אין לי מילים, הם יודעים את העבודה שלהם. וזה הטיפ שלי לכם לברצלונה, היא מהממת, אך יש כייסים אכושילינג מקצועיים... אז הזהרו לכם!!! ואני לרגע קטן אחד איבדתי אמונה, נכנסתי לדכאון ושנאתי את ברצלונה ורציתי לעלות למטוס ולחזור הביתה... אבל מייד התעשתתי והבנתי שיכל להיות יותר גרוע.. יכלו לגנוב אותי.. חחח וגם שלכל מה שהלך יש תחליף ואני עם חברותיי הנהדרות והכל נפלא, אנחנו ממשיכות..

אז..רק שתדעו, אם אתם חייבים לקחת את הדרכון איתכן, השאירו עותק אחד או שניים במלון, או אפילו שלחו עותק אליכן למייל, תמיד תוכלו להדפיס אותו. הצילום הזה יכול להציל אתכן,איתו תוכלו לטוס חזרה הביתה. אם אין לכן צילום, תצטרכו למלא טפסים באינטרנט ולהגיע לקונסוליה הישראלית במקום שאתן נמצאות. רק שתדעו הקונסוליה הישראלית היא במדריד ולא בברצלונה.. בוא נאמר שהיה לי מזל יותר משכל והיה לי צילום של הדרכון בבית, שלחו לי אותו בפקס. אם במקום שאתן שוהות יש כספת, השאירו שם מזומנים וכרטיס אשראי, אל תקחו הכל איתכן ואם אין כספת, פזרו הכל בכיסים.

ורק שתדעו, לא שחס וחלילה אני מאחלת לכם שתפגשו אותם, השוטרים בתחנת המשטרה היו על הכיפק.

ואני, כל כך מאמינה שדברים לא קורים לנו סתם ככה, לכל דבר יש סיבה. ותאמינו לי זה עזר לי מאוד. לא שידעתי מה הסיבה, אך דורה,חברתי המהממת כתבה לי בהודעה : " שטויות, לכל דבר יש תחליף, העיקר שלא גנבו אותך.." חחחחחחוזה קרה! (לא נורא, אך בהחלט צריך להזהר ולהשמר).

חלק 3 - רחובות ברצלונה וברצלונטה

והנה למרות הכל, אנו ממשיכות להנות מברסלונה היפה (עם הדגש על הס׳, כמה אניאוהבתאתזה) אולה, מוצ׳ו גראסיאס. סי, נו, פורפבור, אדיוס, בואנוס נוצ׳ס ופורקה?
בזה מסתכמת הספרדית שלי.. פורקה אני לא יודעת ספרדית.
מאוהבת, כבר אמרתי. היא יפה, היא חושנית, מלאת חיים, מעוצבת.. ברצלונה.
11 רובעים בה, סמטאות פתלתלות, צרות, יפהפיות ובתוכן חבויים בתי קפה, ברים, חנויות ומועדונים. העיצוב שמשלב פשטות ויופי בולט בכל מקום ואני לא מדברת רק על הפנינים שהשאיר בכל פינה אנטוניו גאודי המוכשר והגאון, אני מדברת על העיר כולה.

אני מדברת על מסעדות הטאפאסים הקטנות והברים ב׳שכונות' שפתאום יש לך חשק עז להיות חלק מהן. . הכיסא הרעוע עם השולחן הנמוך והמקום מלא באנשים. מסביב ביניינים נמוכים עם תריסי עץ יפהפיים וכולם פתוחים. אור בחדרים אור במרפסות, יש חיים!! וכולם מדברים עם כולם, הלוואי והייתי יודעת על מה הם מדברים. איזו תחושה מדהימה, של ביחד, שממש בא לך לנשק את כולם על הלחי ולחבק אותם עם טפיחה על הגב, כמו סחבק כזה.

באוויר מרגישים ומריחים את התשוקה, במוסיקה המתנגנת, בשפה המסתלסלת, בהרמת הקול העדינה.

רובם פה מדברים קטלונית (שילוב של ספרדית וצרפתית) מתעקשים! קטע כזה של כבוד שהם סוחבים מההיסטוריה. (למה? על זה תקראו באתר הנפלא הזה), אך לי זה בכלל לא משנה, ממילא אני לא מבדילה בין קטלונית לספרדית, רק נהנית לשמוע, זה כמו ניגון מטורף שיוצא להם מהפה.

והטיפ שלי הוא פשוט ׳ללכת לאיבוד׳ בסמטאות הצרות וברחובות ההומים, אין לכם מושג איזה עולמות מופלאים תגלו.. שדרת הרמבלס,הנחשבת לעורק הראשי של ברצלונה, הרובע הגותי, הוא הלב הפועם וידוע בכינוי 'ציפור הנפש' ורובע אל בורן,המרשים והשיקי. אלה הרובעים שביקרתי בהם והם מומלצים ביותר.

( לא רוצה להרוס את החגיגה, אך ישנם כמה אזורים שעליהם תוכלו לקרוא שלא מומלץ להגיע לשם בערבים.. וחוץ מזה תזהרו מכייסים, הם בכל מקום והם יודעים את ה׳עבודה׳ - וזה קורה בלי שתרגישו- לי זה קרה );

שמעתם על החופים של ברצלונה?

ביננו, כאשר אנחנו מתכננות טיול לברצלונה, אנחנו חושבות בעיקר על שופינג וארכיטקטטורה, מי חושב על חוף ים? לא בשביל זה נוסעים לברצלונה. אני ביקרתי פעמיים בעיר היפהפייה הזו. בפעם הראשונה, הייתי צעירה יותר וחכמה פחות, לא ידעתי בכלל שיש שם חוף (גיאוגרפיה ואני לא ממש התחברנו עוד מימי בית הספר). נסעתי עם חברה וביקרנו בכל אתרי גאודי היקר , עד שפשוט אמרנו די. כל דבר במידה. אל תפספסו בשום אופן את 'פארק גואל'  המפורסם שנבנה בזמנו לחבר'ה מהמעמד הגבוה והכניסה אליו היא חופשית.

והפעם הזו,באוקטובר האחרון של 2014, כבר ידעתי שברצלונה ממוקמת על חוף הים התיכון וקראתי עליה עוד ועוד באתר הנפלא הזה, הוא עמוס במידע חשוב וחיוני.  וגם גיליתי שנמצא בה אחד הנמלים הים תיכוניים החשובים ביותר באירופה.. ואוווווווו

רצועת החוף שלה משתרעת לאורך של 4.2 ק"מ ויש בה ארבעה חופים מרכזיים.

 עלינו על הטוק טוק הזה עד לברסלונטה...

היא יפה, היא נקייה, אפילו החוף נראה כאילו מישהו תכנן בו בקפידה כל פינה. ולאורך החופים מסעדות רבות שבמשך היום הן מסעדות ובלילה מועדון לריקודים.

וישבנו במסעדה ים תיכונית, מומלצת במיוחד בשל המיקום, האוכל היה ממש נחמד והשיא של השיאים עשו לנו מסאג', משלמים להן כמה שרוצים והן עוברות בין האורחים ומחוללות פלאים. הן הגיעו אלי בדיוק בזמן המתאים (האמת שאצלי, כל זמן הוא טוב למסאג' ). 15 דקות של מסאג', 10 יורו ואנחנו בעננים. אתם מחליטים כמה אתם רוצים לשלם.

חלק 4 - עולות על מכונית בדרכנו אל הלא מודע..

אז יצאנו שלוש חברות, חברות ממש טובות. אחת היא ג'י פי אס מהלך עם חוש כוון שעדיין לא פגשתי, השנייה מאורגנת להפליא, בודקת באתרים מקומות ובתי מלון מומלצים, אלופה בלסגור עיניינים. ואני - מי אני? שאלתי אותן, את חברותיי היפות. את, הן אמרו, זורמת, כל עוד יש ספא טוב, חנויות מדליקות, הצגה טובה ומסעדה הודית בסביבה. את מסודרת!!! כל כך מכירות אותי היפות. 

החברה המסודרת סגרה לנו את המלון בברצלונה (מופיע קישור בתחילת הפוסט), באמת אחד השווים, 5 כוכבים. יקר בטירוף, משם היינו חייבות רק לרדת.  אספנו את האוטו השכור ונסענו צפונה בלי תכנון, בלי לדעת לאן ומבלי לדעת היכן נלון. תגידו שאנחנו לא אמיצות?! (או לסירוגין, טיפשות?!) ובכל זאת זו היתה הרגשה של הרפתקאה ואנחנו בהחלט אוהבות הרפתקאות. החלטנו לנסוע הכי צפונה שאפשר,לכוון של קוסטה בראווה לעיירה שנקראת קאדקאס , -  (Cadaques) , עיירת נמל יפהפייה  נסענו דרך הרים, בכבישים צרים ופתלתלים, לא ממש היינו בטוחות למה לצפות וברגע הראשון שהתגלתה בפנינו העיירה, שלושתנו אמרנו ביחד: ואוווווווווווווו 

  

זה היה כמו להכנס לתוך ציור והכל שם מתחיל לחיות. הבתים הלבנים, האווירה, הכל שם כל כך קטן וקרוב אחד לשני.   המזל המשיך לשחק לנו ומצאנו את המלון הכי יפה בעיירה, ירדנו בכוכב אחד וכך גם המחיר ירד, היינו רחוקים ובטוחים מברצלונה היקרה. 

אגלה לכם סוד, יש לי מן חלום מטורף כזה, שכשאזדקן (בעוד מלא שנים) ואצא לפנסיה (בלי לקבל פנסיה), אקנה לי דירה במקום מופלא וקסום. וכל פעם שאני מגיעה למקום כזה, אני מוסיפה אותו לרשימה בחלום הזה שלי. וקאדאקס נראתה לרגע ארוך של שכרון חושים כמו המקום הכי יפה ע ל י  א ד מ ו ת (טוב, אחד מבין היפים). והיא נכנסת בוודאות לרשימה!!!!

ולא תאמינו מי נולד וגר פה רוב חייו.. דאלי, נו, סלואדור, הצייר.האמת, שכל פינה בעיירה הקסומה הזו ובכלל הבית של דאלי הגאון (המטורף)  על החוף, הכל פה נותן השראה לציור, אילו רק הייתי ציירת.   אומרים תמונה שווה אלף מילים, אז הנה לכם התמונות....

השכונה של דאלי, על הים..

רואים את הדלת החומה, זו אחת הכניסות לביתו של דאלי

הרחוב בו גר דאלי

בטח היה הבית של השכן ממול

הנוף שראה דאלי מחלון ביתו. (איזה כייף היה לו)

תקשיבו, חיפשנו המלצה למסעדה טובה בעיירה וקראנו בטריפ אדוויזר (Tripadvisor) על המסעדה הבאה בדירוג גבוה מאוד. כתבו שהיא מעולה וכנראה תכנס לרשימת המסעדות הטובות בעולם. החלטנו להתפנק ולנסות. המקום מעוצב מדהים ובאמת הכל היה נחמד, רק שלא ממש התחברנו לאוכל. המחיר היה גבוה ובכאב רב נאלצנו להפרד מהיורוס. שימו לב לתפריט, אולי אתם כן תתחברו ותאהבו.

זהבה ואלי עוד היו בסדר ומצאו מה לאכול, אני, חוץ מהירקות המאודים, נאדה. עד שהגיע הדג לבסוף שנראה ממש אחלה כבר ברח לי התיאבון. אנחנו לא ממש התעלפנו, אולי אתם תאהבו. לקחנו את הבעסה בסבבה, נו, מה יכולנו לעשות, השתעשענו לנו עם הסכו"ם שנראה כמו מלקחיים או כמו פינצטה..

היה לנו מאוד קשה לעזוב את העיירה, היינו בה יומיים וזה לא הספיק בכלל, זה מאותם מקומות שצריך לשהות בהם מספר ימים, להרגיש את האווירה ולהכיר מקומיים. ביום שהגענו היה שוק עתיקות נחמד בכיכר המרכזית, רק שתדעו.

בדרך חזרה לברצלונה עצרנו בעיירת הדייגים טוסה דה מאר Tossa de mar, מארק שאגאל העניק לה את השם "גן העדן הכחול", העיירה ממוקמת על חופי קטלוניה שבקוסטה בראווה. עצרנו שם ללילה.בשנים האחרונות, עם פיתוחה של העיר ולאור זה שהסרט 'פנדורה' צולם בה, היא הפכה לפופולרית מאוד ועמוסה בתיירים.אנחנו ביקרנו באוקטובר שפחות עמוס והיה נהדר.  לא היה לנו זמן לחוות ממש את העיר. מצאנו מלון מקסים, קטן ומשפחתי בעיר העתיקה. קסום.  מלון קפרי, Capri Hotel' שני כוכבים, בהחלט הרגיש כמו שלושה. בעלת המקום קיבלה את פנינו, הרגיש כאילו אנו מתארחים אצלה בבית. היא הכינה לנו ארוחת ערב טעימה מאוד. ירקות טריים, פסטה, תפוחי אדמה, טעם של בית וכל כך דאגה שיהיה לנו טעים ונוח. החברה המסודרת שלי נעקצה על ידי יתושים והיא אלרגית. ובעלת המקום התקשרה לרופא המקומי שהמליץ על משחה ובשעה כזו מאוחרת אף רקחה 'תרופת סבתא' (צמר גפן וחומץ) כדי להרגיע את המקום. אני התפעלתי כל כך מהנוף שנשקף מהמרפסת הקטנה בחדר, זו תמונת הסלפי הכי פחות גרועה מה40 האחרות שצילמתי. בחיי, סלפי זה לא צחוק.. הולכת לקנות את מקל הסלפי, בסך הכל רציתי להצטלם עם הטירה מאחור, היא היתה קרובה כל כך למרפסת, לרגע אחד חזרתי בזמן.

זו התמונה של מרפסת החדר במלון, כמעט נגענו בטירה, או יותר נכון במצודה הרומית..

 ולרגע אחד כל כך רציתי לחזור בזמן למאה ה12 ולהיות חלק מהחיים במצודה,להיות מוזמנת לאיזה נשף 'שווה' ולבוש את השמלה המתנפחת. והכל בהשפעת היין המעולה שלגמנו לנו על המרפסת.

זה המלון ששהינו בו, כמו שאמרתי, 2 כוכבים, מרגיש כמו שלושה. מעולה, מומלץ בחום. יש בתי מלון של 4 או 5 כוכבים בעיר עצמה, אני רציתי להיות קרוב למצודה. מי יודע, אולי היה שם עובר אביר 'הורס' לחברתי הפנויה. 

חלק 5 - סוף הרפתקאה..

החלטנו לנסוע לכוון העיירה סיטג'ס Sitges  ארבעים דקות מברצלונה. זוהי עיר חוף קטנה שזכתה לכינוי 'סן טרופה של ספרד'. הרחובות הצרים, המעוצבים והיפים כל כך מזמינים. בוטיקים מיוחדים ובתי קפה כייפיים. את רוב השופינג שלי עשיתי בעיירה המקסימה הזו. בהחלט ממליצה להשאר בה לילה. רבע שעה מהעיירה יש שדרת חנויות המזכירה את שדרת הרמבלס בברצלונה, כמובן בקטן יותר, אך תוכלו למצוא בה את כל חנויות המותגים.

מצאנו מלון 3 כוכבים, הרגיש לחלוטין כמו חמישה, מקסים, יפה, מעוצב בטוב טעם כיאה לספרד. 

Hotel Medium Sitges Park

אכלנו בהרבה מסעדות וישבנו בהמון בתי קפה והיה נחמד וטעים וסביר, אך במסעדה הבאה: גרייס Grey's אכלנו את הארוחה הכי טעימה בטיול הזה שלנו, סיום נפלא לטיול, הלילה לפני שחוזרים הביתה.

יאללה ביי עד הטיול הבא...

פוסט זה נעשה במסגרת קורס לבלוגרים/יות של יונית צוק.

אם בא לכם לקרוא עוד פוסטים על חוויות מטיולי חברות/ים כנסו לבלוג של צבי חזנוב,'פרנקופילים אנונימיים' ,לבלוג של מיכל בן ארי, 'רואה עולם' ולבלוג של אפרת חסון ויפתח בפניכם עולם ומלואו...

שמעתן פעם על בילבאו?

אז קפצתי לבקר בלונדון שלי היפה ומשם החלטנו לברוח ליומיים שלושה, חברתי המאורגנת סגרה לנו יעד ומלון, אנחנו בדרך לספרד, לבילבאו.. שמעתם פעם על בילבאו? גם אני לא!  רצינו להתחמם קצת, משהו ליד הים. זה היה במאי 2014, התאכזבנו לגלות שגם פה היה קרררר כמו בלונדון והחוף המדהים הוא במרחק 30 דקות מהעיר. היה מועיל אם היינו עושות שיעורי בית לפני, אם היינו בבית ספר לא היו מעלים אותנו כיתה, זה בטוח.  ובכל זאת... ברור שנהנו ועשינו חיים משוגעים. אכלנו במסעדות שוות, טיילנו בסמטאות העיר היפה ואפילו ביקרנו במוזיאון. 

בילבאו היא עיר נמל ותעשייה בחופו הצפוני של חבל הבאסקים ויש שאומרים שבילבאו היא ארץ הבאסקים ואינה שייכת לספרד (רק אומרים!) .

המלון, Melia Hotel היה מקסים ונוח וארוחת הבוקר מפנקת, מיקום מעולה! פעם אחת לקחנו מונית ואז הבנו שאין צורך, ההליכה לא הזיקה לנו כלל במיוחד אחרי ארוחות דשנות וטעימות.
אני רוצה להמליץ על מסעדה שאהבנו במיוחד

אי אפשר להגיע לבילבאו ולא לבקר במוזיאון גוגנהיים, אז הלכנו... מוזיאון לאומנות מודרנית.

המוזיאון נבנה בצורת ספינה כסמל המשקף את מיקומו בעיר נמל.

עץ המשאלות במוזיאון, לא זוכרת מה ביקשתי, אם תהיו שם בבקשה חפשו את הפתקון שלי
שאוכל לדעת אם משאלתי התגשמה.

מזג האוויר לא התאים לביקור בחוף הים, וויתרנו.. אך שמענו שהחוף מקסים ומרהיב וממליצה בחום לקרוא את הכתבה הבאה, אם אתם מתכננים להגיע לבילבאו בתקופה החמה.

שוטטנו ברחובות היפים של בילבאו, היא מחולקת לשניים, העיר העתיקה והעיר החדשה. כמובן שטיילנו בעיר העתיקה שידועה בכינויה "שבעת הרחובות" , נו בואו ננחש למה? על שום שבעת הרחובות התוחמים אותה. הרחובות הצרים ובהם בתי קפה, מסעדות, ברים וחנויות בוטיק מעלפות הופכות אותה למיוחדת במינה. את השופינג שלנו עשינו פה ללא הכרה.