זוהי הודו ילדה זוהי הודו.. קוצ'ין

אלוהים שלי יקר, נמסטה לא עדכנתי אותך מאז יום כיפור. ב29/1/15 נחתתי בקוצ'ין, יום הולדתי.

הגעתי אל אחת מחלקות האדמה המדהימות שלך.. אין לי ספק שאתה פה בכל מקום, מה רבו

מעשיך ופלאיך, נעתקה נשמתי!!! המציאות האחרת הזו, הריחות (הטובים והפחות..), הצבעים,

הפשטות, הצניעות, התמימות, טוב הלב, מכל אלה יש פה בשפע. מקומות רבים פראיים שרק ידך

נגעה בהם ולא ידינו, האנשים. נראה כי לתחרות אין פה מקום, אנשים עסוקים כל כך לפרנס

ולחיות. נראה כי הזמן פה עצר מלכת בזמן שאנו רצים ורצים.. ואני בכל מקרה מצאתי את חלקת

האלוהים שלי פה בספא הנהדר הזה, במלון OLDLIGHTHOUSE HOTEL שבו כל הצוות רצה רק

לפנק ולפנק, תודה לך אלוהים, היה לי יום הולדת נפלא!!!

 
   לא יכולנו לבקש מלון טוב יותר ומקסים יותר להתחיל את הטיול. האוכל, האנשים, הנוף,

   המיקום,הכל היה פשוט מושלם, בחיי. אנשים מקסימים הקוצ'ינים ואני ידעתי זאת עוד מזמן,

   עוד מימי בית הספר. בכיתה ט' היה לי חבר קוצ'יני, חתיך הורס ויפה גם מבפנים(בכל זאת, לא

   הייתי  כזו שטחית). התרגשתי כל כך, שהגעתי למקום מוצאו. הוא היה האהבה הראשונה שלי

   והוא נפטר במפתיע ושבר לי את הלב לרסיסים. ופה בקוצ'ין, לראשונה הרגשתי רטט בלב, עצב

   מהול בשמחה.חיבור בלתי מוסבר, שלחתי לו אהבה ואת החום שהעניק לי המקום הזה.

 


 
   בערב השני, אכלנו במסעדה שהייתה במרחק של 2 דקות הליכה מהמלון, מסעדת Oceanos,

   מסעדה של מאכלי ים שכמובן גם מגישה עוף, היה לנו טעים, טעים בטירוף. וכשקיבלנו את

   החשבון לא האמנו למראה עיננו, 880 רופי, מה? בערך, 55 שקלים.

  בדרך כלל, כאשר מגיעים למקום חדש, משתדלים להגיע לכל האתרים והמקומות המומלצים

  והמיוחדים לאותו המקום. אני, במקומות חדשים תמיד הולכת עם התחושה שלי, כמו כלב מתוק

  שמרחרח ומחפש את ייעודו, כך אני!!! מוותרת בקלות על מקומות מתוירים ונמשכת למקומיים.

  אתם לא יודעים מה יכולה לעשות לי מכולת ישנה, עתיקה, בפינה נידחת. ואני כל כך שמחה 

  ששותפתי לטיול, חברתי המדהימה זהבה, הרגישה בדיוק כמוני. וביום הסיור שלנו בקוצ'ין, עצרנו 

  בגלריה קטנה ומיוחדת, שמשכה את עיניה של זהבה, Namasthe Art Center נכנסנו והתאהבנו, 

  בבעלת הגלריה (שהיא האמנית בכבודה ובעצמה, ויקטוריה, אישה מקסימה) וביצירות שלה. 

  נשארנו שם כמעט שעתיים, דיברנו, שיתפנו, צחקנו, הצטלמנו, אפילו קראנו כמה מן השירים    

  שהיא כתבה ואני כל כך התרגשתי שהיא נתנה לי את ספר השירים שלה. ויקטוריה גדלה בטמיל

  נאדו, כפר ירוק מכוסה בשדות אורז ותה וכל יצירותיה מושפעות מחיי הכפר. בילדותה, השתמשה

  בעלים ובאבקות פרחים בכדי ליצור. נשים, טבע ומסורת משכו אותה ליצור מגיל צעיר מאוד.

  ויקטוריה מציירת נשים, המון נשים בכל מיני צבעים. היא עבדה שנים כעובדת סוציאלית בקוצ'ין

  והגיעה לתובנות עמוקות על תלאותיה של האישה והילד ואלו גם השפיעו על יצירותיה.

הצטלמתי עם ויקטוריה על רקע ציור שלה, 'החברות', כל כך אהבתי אותו ואני בטוחה שיום אחד

הוא יהיה חלק מביתי. הציורים שלה מאוד עמוקים, צבעוניים ומלאי תקווה ואופטימיות.

המשכנו לסייר בעיר קוצ'ין עם הנהג המסור שלנו סוריש, שאגב, ליווה אותנו צמוד עד סוף הטיול.

קוצ'ין, היא עיר נמל, שנייה בגודלה במדינת קרלה, ואם אתם מגיעים אליה תתעקשו להשאר

בפורט קוצ'ין, אזור הנמל,הוא יפהפה, תוכלו להנות מהמראה המרהיב של רשתות הדייג הסיניות

ולצפות בדייגים משים את הדגים מן המים. השקיעה היא מבין המרהיבות שראיתי בחיי. נכון, אין

בה את המראות שאנו רגילים אליהם, אך היא מרתקת והאנשים בה כל כך מקסימים עם לב רחב  

ותווי פנים הכי יפים בכל רחבי קרלה.






























ממש צמוד לרשתות הדייגים בנמל, ישנו שוק מקסים ובו מוכרים בין היתר את הדגים הטריים

שיוצאים היישר מן המים, טרי, טרי!!  וממש קרוב לשוק ישנה מסעדה, מסעדת מרינה, אליה תוכלו

להביא את הדגים שקניתם בשוק ולבקש שיכינו לכם אותם איך שאתם אוהבים. אני לא ביקרתי

במסעדה זו,מפני שלא העזתי לקנות אוכל בשווקים (חוץ מתותים טריים) רק שמעתי ממטיילים

שפגשתי שחוו את החוויה והיה להם מקסים.

התחנה הבאה שלנו היתה, תיאטרון קאתאקאלי  Folklore Cutural Theatre , קאתה = סיפור וקאלי =

הצגה. תיאטרון מסורתי המציג את מחול הדרמה המפורסם של קרלה.  התיאטרון מציג סיפורים

על שדים ואלים, את המאבק בין הטוב לרע, שלעולם לא מסתיים.

הגענו לתיאטרון בשעה 18:00 וצפינו בשני שחקנים על הבמה שהתאפרו והכינו את עצמם להצגה.

זה היה דיי מעייף ואפשר בהחלט להגיע ב 18:30 ולחסרי הסבלנות כמוני,  ב18:45. רק קחו בחשבון

שלא תשבו מקדימה,מפני שמקומות אלו ייתפסו על ידי אלו שמגיעים בזמן.  ההצגה כללה שני

שחקנים, מתופף אחד ומספר שמלווה את כל העלילה. היה מאודדד מעניין.

השחקן המוכשר הזה, הציג הבעות פנים שגרמו לנו לצחוק. עוד לא הספקנו לנחש מהי הבעת

הפנים וכבר המספר הנאמן הציג בפנינו אותה. זהבה ואני בהחלט היינו צריכות תוספת זמן. 

 בכל טיוליי בעולם ולכל מקום אליו אני מגיעה,תמיד אני מחפשת איזה שריד של יהדות ובמיוחד

'בית כנסת' . האם אני רוחנית? לא יודעת! יש לי המון מצבי רוח חחח האם אני דתייה? לא!! איני

דתייה או חילונית, אני מה שאני!! יש לי חיבור חזק למי שאני ולאלוהים שלי, אני מרגישה שהוא

איתי בכל מקום, אז מה נראה לכם,יש לזה שם? אני בהחלט מזהה ומתחברת לאנשים טובים

באמצע הדרך, בלי הבדל, דת, גזע, צבע או מין.

אז הגענו ל JEW TOWN , הרובע היהודי בקוצ'ין. בעבר היתה קהילה יהודית גדולה שמילאה

תפקיד חשוב בעסקים ובכלכלה של העיר.רוב יהודי קוצ'ין עלו לישראל בשנות ה50, כיום נותרו

יהודים בודדים. ברובע היהודי, סמטה צרה המלאה בחנויות של עתיקות, ג'ודאיקה, תכשיטים ובדי

משי ופשמינה משובחים. המוכרים עלולים להיות קצת מציקים, אך אם לא תרצו להכנס לחנות

מסוימת נפנפו אותם בעדינות. אנחנו נכנסנו לחנות קטנה ומדליקה, קניתי שתי טבעות מדהימות

וממש בזול, אפשר להתמקח איתם!!! מכירים את הפתגם : בהודו תהיה הודי..  אני בתחילת

המסע שלי ממש לא הייתי הודית, במיוחד לא בהתמקחות על מחירים. תמיד הפכתי את הרופי

לשקלים ואמרתי לעצמי: "אני לא מאמינה, זה גרושים.." ,  לקח לי כמה ימים להפוך להודית

ונגמרה עונת הפיכת הרופי לשקלים, חשבתי רופי ושילמתי רופי ואת 'לא נעים' השארתי בקוצ'ין.

בסוף הסמטה נמצא בית הכנסת פרדסי, Paradesi Synagogue, בית כנסת עתיק שנבנה בשנת 1586,

לצערנו הרב, בית הכנסת היה סגור (שוב, לא עשינו שיעורי בית כמו שצריך, אתם תעשו!!!), 

בהחלט נהנתי מהשוטטות ברובע היהודי ובכלל באזור המקסים הקרוב לרובע, המלא בחנויות

תבלינים ובמפעלים קטנים המייצרים אותם, ריחות התבלינים בהחלט העלו בנו את תחושת

הרעב.

תמיד, אבל תמיד אני מציעה להתייעץ עם המקומיים, הם יודעים לתת טיפים והמלצות נפלאות

שיכולים להעשיר לנו את הטיול. אז הלכנו לבנק (טוב, אל תתארו לכם בנק כמו אצלנו..) ושאלתי

את הבנות המתוקות והיפות שעבדו שם היכן אוכל לקנות בגד סארי איכותי.

חברה שלי מהבנק המקומי

Chennai Silks זה שם החנות המדהימה בעלת 5 הקומות עליה המליצו הבנות מהבנק כתובתה

היא:M.G Road Ernakulam Cochin נכנסנו לשם וזו פשוט הייתה חגיגה. כבר אמרתי שאני מאוהבת

בקוצ'ינים?  טוב, הם היו בטוחים שאני קוצ'ינית בעצמי ולא הבינו איך אני לא מדברת את השפה

(אחת מהן..). הסברתי שאני רוצה סארי מקסים ואיכותי עד 2000 רופי (לא לוקחת משכנתא!!)

ומייד, צבא שלם של עובדים ליוו אותי ואני נהנתי מהמדידה.

והנה לכן, במיוחד לפני פורים, כל מי שרוצה להיות הודית מסורתית ליום אחד...

שימו לב, הסארי הוא חתיכת בד ענקית, צריך רק לדעת איך ללפף אותה סביב הגוף. מתחת לסארי

ללבוש חצאית וחולצה..

עשינו קצת פוזות למצלמה, היה תענוג אמיתי. אדר נכנס ואני הרביתי בשמחה. הם לא הבינו,

פשוט הצטרפו לחגיגה.

שומרי הראש שלי בחנות:) כולם שיתפו פעולה. אין עליהם!!! זורמים וחסרי אגו..

נפרדנו לשלום מכולם והמנהל אף ליווה אותנו למכונית, איפה תמצאו שירות כזה? איפה?